1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:10,510 --> 00:00:11,761
‫הסרט…‬

4
00:00:14,514 --> 00:00:17,183
‫"חיפוש אחר גן עדן"‬

5
00:00:18,518 --> 00:00:22,105
‫הוא סרט קצר באורך חמש דקות‬
‫שנעשה על ידי סטודנט.‬

6
00:00:22,188 --> 00:00:26,192
‫בזמנו, הבמאי בונג‬
‫לא היה הבמאי בונג שהוא כיום.‬

7
00:00:26,693 --> 00:00:28,778
‫מתי צפית בסרט הזה?‬

8
00:00:29,279 --> 00:00:35,118
‫במונחים של תוחלת החיים של "דלת צהובה",‬

9
00:00:35,201 --> 00:00:39,456
‫הייתי אומרת שזה היה בהתחלה או באמצע,‬
‫לא בשנים האחרונות.‬

10
00:00:40,665 --> 00:00:42,167
‫יום אחד,‬

11
00:00:42,250 --> 00:00:45,920
‫הבמאי בונג… בזמנו קראנו לו פשוט ג'ון הו,‬

12
00:00:46,004 --> 00:00:49,507
‫אמר שהוא הרוויח כסף מעבודה בהוראה.‬

13
00:00:49,591 --> 00:00:52,177
‫אני חושבת שהוא עבד כחודש או חודשיים.‬

14
00:00:52,260 --> 00:00:56,014
‫בכל אופן, הוא קנה מצלמה בכסף הזה,‬

15
00:00:56,097 --> 00:00:59,142
‫וצילם סרט על רקע הסלון שלו.‬

16
00:00:59,225 --> 00:01:03,146
‫הסרט היה על זחל שמחפש את גן העדן שלו.‬

17
00:01:04,189 --> 00:01:06,691
‫הוא יצר זחל קטנטן.‬

18
00:01:06,775 --> 00:01:12,113
‫ומאחר שהסרט נעשה באנימציית סטופ-מושן,‬
‫הוא נאלץ להזיז אותו פריים אחר פריים.‬

19
00:01:14,365 --> 00:01:19,037
‫בסוף הסרט, הזחל נלחם בבובת קוף בסלון.‬

20
00:01:20,747 --> 00:01:24,000
‫ולאחר מכן, הוא ממשיך במסעו אל גן העדן.‬

21
00:01:25,752 --> 00:01:30,590
‫הסרט היה נהדר. הייתי המומה.‬
‫הוא ממש הדהים אותי בזמנו.‬

22
00:01:32,509 --> 00:01:35,261
‫הסרט לא נראה כמו סרט‬
‫שג'ון הו שהכרתי היה עושה.‬

23
00:01:35,345 --> 00:01:38,681
‫הסרט היה באורך חמש דקות בערך.‬

24
00:01:39,599 --> 00:01:40,934
‫הוא היה באורך 23 דקות.‬

25
00:01:43,311 --> 00:01:45,939
‫והחלפת בין הגיבור לבין הנבל…‬

26
00:01:46,022 --> 00:01:46,940
‫- גיבור - נבל -‬

27
00:01:47,023 --> 00:01:48,525
‫מה, החלפתי ביניהם?‬

28
00:01:49,192 --> 00:01:52,445
‫הזחל לא היה הגיבור?‬
‫-הגיבור היה הגורילה.‬

29
00:01:52,529 --> 00:01:53,571
‫- גיבור -‬

30
00:01:54,697 --> 00:01:57,117
‫חשבתי שזה היה הזחל.‬

31
00:01:57,200 --> 00:01:59,202
‫זו הייתה הגורילה?‬

32
00:02:00,787 --> 00:02:01,871
‫הבנתי.‬

33
00:02:02,747 --> 00:02:05,500
‫מצאתי את קופסת העץ הזאת אחרי הרבה זמן,‬

34
00:02:05,583 --> 00:02:07,585
‫בערך 20 שנה.‬

35
00:02:08,211 --> 00:02:10,713
‫פעם אחסנתי בה הרבה דברים.‬

36
00:02:11,381 --> 00:02:13,383
‫והנה משהו שמצאתי.‬

37
00:02:13,466 --> 00:02:14,634
‫סרטי שמונה מ"מ?‬

38
00:02:14,717 --> 00:02:18,304
‫אלה סרטי שמונה המ"מ‬
‫מסדנת הדלת הצהובה שלנו.‬

39
00:02:18,388 --> 00:02:19,222
‫אלה…‬

40
00:02:19,722 --> 00:02:21,558
‫וואו.‬
‫-כולם כאן.‬

41
00:02:21,641 --> 00:02:23,143
‫כל כך הרבה.‬
‫-וואו!‬

42
00:02:23,226 --> 00:02:26,813
‫יש לי כאן כל מיני דברים.‬
‫אני לא ממש זוכר מה עשינו.‬

43
00:02:27,397 --> 00:02:29,482
‫צילמנו כל מיני שטויות.‬

44
00:02:30,358 --> 00:02:36,114
‫אני מקווה שהם יעזרו לנו במצב הרשומון הזה.‬

45
00:02:36,197 --> 00:02:37,615
‫כולם כאן.‬

46
00:02:37,699 --> 00:02:39,701
‫יש לך עדיין את הגורילה, נכון?‬

47
00:02:39,784 --> 00:02:41,035
‫כן, הגורילה הזאת.‬

48
00:02:41,119 --> 00:02:42,370
‫יש לי אותה, אבל…‬

49
00:02:45,999 --> 00:02:48,251
‫בואו פשוט נגיד שהיא איננה.‬

50
00:02:50,336 --> 00:02:53,006
‫זה מביך. טוב…‬

51
00:03:43,389 --> 00:03:50,396
‫- דלת צהובה:‬
‫מועדון הקולנוע הקוריאני משנות ה-90 -‬

52
00:03:55,568 --> 00:03:59,822
‫"אני נזכר בסרט הביכורים הסודי שלי,‬
‫שמעולם לא הזכרתי אותו בשום מקום.‬

53
00:04:01,407 --> 00:04:05,245
‫"לפני שעשיתי את הסרט שטענתי‬
‫שהוא סרטי הקצר הראשון, 'גבר לבן',‬

54
00:04:05,328 --> 00:04:09,332
‫"עשיתי סרט הנפשה קצר‬
‫שנקרא 'חיפוש אחר גן עדן.'"‬

55
00:04:10,833 --> 00:04:13,920
‫- ג'ו סונג-צ'ול‬
‫מחבר "הבכורה" ראיונות עם במאים קוריאנים -‬

56
00:04:14,003 --> 00:04:17,674
‫ראיינתי את בונג ג'ון הו‬
‫כשכתבתי את "הבכורה".‬

57
00:04:17,757 --> 00:04:21,427
‫הוא דיבר כאילו שהוא מרגל שחולק סוד.‬

58
00:04:22,136 --> 00:04:27,809
‫הוא הביט ימינה ושמאלה ואמר,‬
‫"האמת היא שפעם עשיתי סרט אחר".‬

59
00:04:27,892 --> 00:04:33,147
‫אז חשבתי, "כדאי שלא אציין את זה.‬
‫אני מניח שלא אוכל להשתמש בזה".‬

60
00:04:33,231 --> 00:04:34,899
‫אבל הסיפור היה ממש מעניין.‬

61
00:04:36,734 --> 00:04:41,072
‫"הזמנתי כ-20 אנשים‬
‫למסיבת חג המולד של דלת צהובה‬

62
00:04:41,155 --> 00:04:45,326
‫"וערכתי את הפרמיירה הראשונה שלי‬
‫בפנים סמוקים לגמרי.‬

63
00:04:49,122 --> 00:04:52,041
‫"האנשים היחידים בעולם שראו את הסרט הזה‬

64
00:04:52,125 --> 00:04:55,128
‫"הם אלה שהיו שם באותו יום."‬

65
00:05:07,974 --> 00:05:09,726
‫ג'ונג-טאה, אתה שומע אותי?‬

66
00:05:09,809 --> 00:05:11,311
‫היי. שלום.‬

67
00:05:11,811 --> 00:05:12,729
‫אתה רואה אותי?‬

68
00:05:13,396 --> 00:05:14,564
‫כן, אני רואה אותך.‬

69
00:05:14,647 --> 00:05:16,649
‫אתה בטח עסוק.‬
‫-כן, נראה לי.‬

70
00:05:16,733 --> 00:05:19,152
‫הסרט שלך יצא לבתי הקולנוע בעוד כמה ימים.‬

71
00:05:19,235 --> 00:05:22,488
‫כן, הייתי עסוק יותר כי ההפקה הייתה קטנה.‬

72
00:05:23,656 --> 00:05:25,658
‫הייתי חייב לגרום לכמה דברים לקרות.‬

73
00:05:26,326 --> 00:05:28,578
‫נראה שסה-בום צבע את השיער.‬

74
00:05:31,205 --> 00:05:32,957
‫עבר זמן רב, סה-בום.‬
‫-היי, באן.‬

75
00:05:33,041 --> 00:05:35,043
‫צבעת את השיער? השיער שלך…‬

76
00:05:35,126 --> 00:05:36,377
‫אין לי ברירה.‬

77
00:05:37,211 --> 00:05:39,130
‫אחרת הוא אפור לגמרי.‬

78
00:05:39,213 --> 00:05:41,799
‫הוא נראה כמו שר בממשלה היום.‬

79
00:05:41,883 --> 00:05:46,054
‫כמו שר הקרקעות, התשתיות והתחבורה.‬

80
00:05:46,763 --> 00:05:48,765
‫ביונג-הון.‬
‫-זה עובד.‬

81
00:05:48,848 --> 00:05:49,932
‫היי!‬

82
00:05:51,100 --> 00:05:53,102
‫זה ביונג-הון? בחיי.‬

83
00:05:53,186 --> 00:05:54,687
‫וואו, ביונג-הון.‬

84
00:05:54,771 --> 00:05:56,606
‫-אתה רואה אותנו?‬
‫-הוא לא רואה?‬

85
00:05:56,689 --> 00:05:58,274
‫אני לא חושב.‬
‫-הוא רואה.‬

86
00:06:00,360 --> 00:06:01,361
‫אתה שומע אותנו?‬

87
00:06:01,444 --> 00:06:02,695
‫אני רואה אתכם.‬
‫-אוקיי.‬

88
00:06:03,738 --> 00:06:06,407
‫מה השעה שם? כבר אחרי חצות?‬

89
00:06:06,491 --> 00:06:07,909
‫כמעט 11.‬

90
00:06:07,992 --> 00:06:08,826
‫11 בלילה?‬

91
00:06:09,410 --> 00:06:11,079
‫כן.‬
‫-בחיי.‬

92
00:06:11,162 --> 00:06:14,082
‫היי, הקוריאנית שלך נהייתה קצת מביכה.‬

93
00:06:18,086 --> 00:06:19,337
‫בחייך.‬

94
00:06:20,088 --> 00:06:23,091
‫שנעשה את זה באנגלית? מה דעתך, ביונג-הון?‬

95
00:06:23,674 --> 00:06:25,426
‫אתה מדבר אנגלית?‬

96
00:06:25,510 --> 00:06:27,220
‫היי. אלוהים!‬
‫-מין-היאנג!‬

97
00:06:28,012 --> 00:06:29,764
‫היי!‬
‫-היי!‬

98
00:06:29,847 --> 00:06:30,681
‫היי.‬

99
00:06:30,765 --> 00:06:31,766
‫היי!‬

100
00:06:45,154 --> 00:06:47,323
‫וואו. מי הם?‬
‫-מתי זה היה?‬

101
00:06:47,407 --> 00:06:49,158
‫בחיי! תראו אותם.‬

102
00:06:50,952 --> 00:06:52,703
‫למה הצילום כל כך…‬
‫-מטושטש.‬

103
00:06:52,787 --> 00:06:55,289
‫לא יכולתי לסבול דברים כאלה בזמנו.‬

104
00:06:56,666 --> 00:06:58,668
‫זה הרי היה מועדון קולנוע.‬

105
00:06:59,502 --> 00:07:01,087
‫אבל כל הצילומים מטושטשים.‬

106
00:07:01,587 --> 00:07:03,923
‫זה קורע מצחוק. ברצינות, מי צילם אותם?‬

107
00:07:04,006 --> 00:07:05,341
‫בואו נמצא את האשם.‬

108
00:07:05,425 --> 00:07:07,593
‫זה לא הייתי אני. אני בתמונה.‬

109
00:07:07,677 --> 00:07:08,845
‫גם אני בתמונה.‬

110
00:07:08,928 --> 00:07:10,555
‫רגע, אני לא בתמונה!‬

111
00:07:14,851 --> 00:07:15,852
‫זה אני?‬

112
00:07:16,686 --> 00:07:19,272
‫למה כל הזמן צילמנו מסטיקים?‬

113
00:07:20,064 --> 00:07:22,567
‫זה בטח היה מבחן מיקוד.‬
‫-זה היה מבחן מיקוד.‬

114
00:07:24,360 --> 00:07:28,281
‫לא הכרנו את המנגנון הבסיסי של מצלמות.‬

115
00:07:28,364 --> 00:07:31,200
‫ולכן, דברים בסיסיים כמו חשיפה, צמצם…‬

116
00:07:31,284 --> 00:07:32,201
‫נכון.‬

117
00:07:32,285 --> 00:07:35,288
‫מהירות תריס, מיקוד ודברים נוספים.‬

118
00:07:35,371 --> 00:07:39,625
‫זו הייתה סדנה ללימוד הדברים האלה.‬

119
00:07:39,709 --> 00:07:41,961
‫אז התמונות האלה רחוקות מלהיות אמנות.‬

120
00:07:42,920 --> 00:07:45,173
‫זה רק אוסף של תמונות משעממות.‬

121
00:07:46,632 --> 00:07:50,553
‫זה לא הבית של השחקנית קים הי-ג'ה?‬
‫-כן, זה היה הבית של גברת קים.‬

122
00:07:51,220 --> 00:07:53,723
‫כשהסתכלנו דרך חלון המשרד שלנו,‬

123
00:07:53,806 --> 00:07:56,559
‫ראינו את הגינה של גברת קים.‬

124
00:07:56,642 --> 00:07:58,394
‫כן, וגם את השער הקדמי שלה.‬

125
00:07:58,478 --> 00:08:01,898
‫נהגנו לצלם הרבה תמונות‬
‫על רקע קיר האבנים‬

126
00:08:01,981 --> 00:08:03,483
‫כי הוא היה כל כך יפה.‬

127
00:08:04,734 --> 00:08:07,153
‫וואו, תראו את הפוזה הסקסית של דאה-יופ.‬

128
00:08:12,366 --> 00:08:17,622
‫אם הייתי יודעת שיש שם מועדון,‬
‫הייתי מסתכלת החוצה קצת יותר.‬

129
00:08:17,705 --> 00:08:20,541
‫חשבתי רק,‬
‫"הם יכולים לראות את הבית שלי מלמעלה".‬

130
00:08:20,625 --> 00:08:22,460
‫- קים הי-ג'ה,‬
‫שחקנית ראשית, "אמא" -‬

131
00:08:23,836 --> 00:08:27,840
‫אי אפשר לדעת לאן החיים יתגלגלו, נכון?‬

132
00:08:29,008 --> 00:08:33,679
‫זה הזיכרון הכי מרגש שיש לי מג'ון הו.‬

133
00:08:33,763 --> 00:08:36,182
‫אחרי ש"זיכרונות מרצח" עלה למסכים,‬

134
00:08:36,265 --> 00:08:41,020
‫התקשרת אליי,‬
‫השעה בטח הייתה כבר עשר בערב.‬

135
00:08:41,103 --> 00:08:42,313
‫כן.‬
‫-ואמרת…‬

136
00:08:43,397 --> 00:08:47,568
‫"ג'ונג-טאה, אתה יודע איפה אני?‬
‫אני מול בניין גיונגסאו."‬

137
00:08:47,652 --> 00:08:50,571
‫זה מה שאמרת בטלפון.‬
‫-נכון.‬

138
00:08:50,655 --> 00:08:54,075
‫אני מניח ששמחת על ההצלחה של הסרט שלך,‬

139
00:08:54,158 --> 00:08:58,287
‫אז העלית זיכרונות מהימים הקשים.‬

140
00:08:58,371 --> 00:08:59,705
‫בניין גיונגסאו. כן.‬

141
00:09:01,207 --> 00:09:04,043
‫זה בטח היה בית פרטי, אבל עכשיו הוא השתנה.‬

142
00:09:04,126 --> 00:09:05,044
‫נכון.‬

143
00:09:05,795 --> 00:09:07,296
‫חלפו 30 שנה.‬

144
00:09:09,715 --> 00:09:12,802
‫זו הייתה הדרך שלנו למשרד דלת צהובה.‬

145
00:09:13,302 --> 00:09:14,136
‫נכון.‬

146
00:09:16,639 --> 00:09:19,809
‫לא הרגשנו שאנחנו עובדים בדלת צהובה.‬

147
00:09:19,892 --> 00:09:22,645
‫הרגשנו שאנחנו בפיקניק‬
‫שבו אנחנו יכולים להשתעשע.‬

148
00:09:23,145 --> 00:09:25,481
‫אבל למה היינו בבניין גיונגסאו?‬

149
00:09:25,565 --> 00:09:28,484
‫לג'ונג-טאה כבר היה משרד שם?‬

150
00:09:28,568 --> 00:09:32,989
‫ג'ונג-טאה היה באותה תקופה‬
‫סטודנט לתואר שני באוניברסיטת דונגוק.‬

151
00:09:33,072 --> 00:09:35,992
‫הוא עשה הפסקה מהלימודים ושכר את המשרד‬

152
00:09:36,075 --> 00:09:39,328
‫כדי לפתוח סוכנות דוגמנות עם חבריו.‬

153
00:09:40,288 --> 00:09:45,126
‫אחרי היום הראשון שלי באוניברסיטה,‬
‫הייתי ממש מאוכזב.‬

154
00:09:45,209 --> 00:09:46,836
‫הייתי אמור ללמוד לתואר שני…‬

155
00:09:46,919 --> 00:09:48,963
‫- צ'וי ג'ונג-טאה‬
‫מייסד דלת צהובה -‬

156
00:09:49,046 --> 00:09:51,799
‫אבל לא לימדו אותנו שם הרבה.‬

157
00:09:52,383 --> 00:09:56,721
‫אני עדיין זוכר את זה.‬
‫הייתה מצלמת 16 מ"מ בבית הספר.‬

158
00:09:56,804 --> 00:10:00,391
‫זה היה יכול להיות נהדר‬
‫אם היו מלמדים אותנו להשתמש בו.‬

159
00:10:00,474 --> 00:10:03,894
‫אבל הם רק הראו לנו אותה‬
‫ואמרו, "זו מצלמת 16 מ"מ".‬

160
00:10:03,978 --> 00:10:05,813
‫וזה הכול?‬
‫-זה הכול.‬

161
00:10:08,649 --> 00:10:09,650
‫בערך באותו זמן…‬

162
00:10:11,360 --> 00:10:13,779
‫אה… דונג-הון.‬

163
00:10:13,863 --> 00:10:16,532
‫אז הכרתי את לי דונג-הון.‬

164
00:10:17,033 --> 00:10:17,950
‫- לי דונג-הון -‬

165
00:10:18,034 --> 00:10:22,580
‫עבדתי במשרה חלקית בחנות ספרים ששמה‬
‫"הספרים של היום" מול אוניברסיטת יונסיי.‬

166
00:10:22,663 --> 00:10:24,832
‫לא היו אז טלפונים ניידים ואיתוריות.‬

167
00:10:24,915 --> 00:10:27,668
‫על לוח המודעות בחנות הספרים‬

168
00:10:27,752 --> 00:10:31,088
‫אנשים כתבו איפה ניתן למצוא אותם.‬

169
00:10:31,172 --> 00:10:34,258
‫ביקשתי להכיר סטודנט לקולנוע,‬

170
00:10:34,342 --> 00:10:36,594
‫והכירו לי את צ'וי ג'ונג-טאה,‬

171
00:10:36,677 --> 00:10:40,431
‫סטודנט לתואר שני‬
‫שהיה בהפסקה מלימודי הקולנוע שלו.‬

172
00:10:40,514 --> 00:10:43,017
‫נשאלתי אם אסכים ללמד אותו קולנוע.‬

173
00:10:43,517 --> 00:10:46,687
‫והצעתי שהוא יבוא אליי.‬

174
00:10:46,771 --> 00:10:48,439
‫מעניין שככה זה קרה.‬

175
00:10:49,482 --> 00:10:52,068
‫כלומר, אם זה היה כיום, הייתי שואל,‬

176
00:10:52,151 --> 00:10:55,655
‫"למה שאלמד מישהו זר על קולנוע?"‬

177
00:10:56,447 --> 00:11:03,454
‫אבל אז, הייתה סוג של תמימות‬
‫באוניברסיטאות ובמועדונים.‬

178
00:11:03,537 --> 00:11:05,706
‫בזמנו זה היה טבעי מאוד.‬

179
00:11:05,790 --> 00:11:09,794
‫אם אף אחד לא היה מבקש ממני‬
‫ללמד אותו על קולנוע,‬

180
00:11:11,087 --> 00:11:14,674
‫החיים שלי היו שונים מאוד.‬

181
00:11:14,757 --> 00:11:18,511
‫אולי הם היו שונים לטובה, או…‬

182
00:11:19,261 --> 00:11:21,931
‫בעצם, ייתכן שהם היו הרבה יותר טובים.‬

183
00:11:22,431 --> 00:11:26,686
‫לא הייתה לי שאיפה מסוימת.‬

184
00:11:26,769 --> 00:11:30,106
‫אבל בכל זאת הלכתי כדי לברר‬
‫מה אני יכול ללמוד.‬

185
00:11:30,189 --> 00:11:34,360
‫דונג-הון אמר שהוא מכיר סטודנט‬
‫בשנה מתקדמת יותר,‬

186
00:11:34,443 --> 00:11:37,446
‫ושאל אם הוא יכול להביא אותו, והסכמתי.‬

187
00:11:37,530 --> 00:11:41,951
‫חשבתי שלא אצליח להתמודד עם זה לבד,‬
‫אז גררתי איתי את הבמאי בונג.‬

188
00:11:46,831 --> 00:11:50,084
‫אהבתי סרטים מאז‬
‫שלמדתי בבית ספר היסודי ובחטיבת הביניים,‬

189
00:11:50,167 --> 00:11:53,504
‫ורציתי להיות במאי.‬

190
00:11:54,213 --> 00:11:55,172
‫אני לא בטוח למה.‬

191
00:11:55,256 --> 00:11:56,257
‫- בונג ג'ון הו -‬

192
00:11:56,340 --> 00:12:00,344
‫אולי כי רק צפיתי בטלוויזיה.‬
‫המשפחה שלי לא עשתה כלום.‬

193
00:12:00,928 --> 00:12:03,264
‫לא נסענו. לא עשינו ספורט.‬

194
00:12:03,347 --> 00:12:05,933
‫כל המשפחה רק צפתה כל הזמן בטלוויזיה.‬

195
00:12:06,016 --> 00:12:09,854
‫יש דברים שגורמים הלם‬
‫כשצופים בהם בלי שום הקשר.‬

196
00:12:10,354 --> 00:12:12,398
‫כשהייתי ילד, צפיתי ב"שכר הפחד".‬

197
00:12:12,481 --> 00:12:13,941
‫- שכר הפחד‬
‫אנרי-ז'ורז' קלוזו -‬

198
00:12:14,024 --> 00:12:16,026
‫וב"גנבי האופניים".‬

199
00:12:16,110 --> 00:12:18,612
‫איבדתי פעם את האופניים שלי כשהייתי ילד,‬

200
00:12:18,696 --> 00:12:22,908
‫והייתי שקוע בסרט מעל לראש כשצפיתי בו.‬

201
00:12:22,992 --> 00:12:27,163
‫צפיתי בו מבלי לדעת כלום על הבמאי‬
‫ויטוריו דה סיקה או על ניאו-ריאליזם.‬

202
00:12:27,246 --> 00:12:29,165
‫לכן הייתי ממש המום.‬

203
00:12:29,999 --> 00:12:32,835
‫בפעם הראשונה בחיי הייתה לי הזדמנות‬

204
00:12:32,918 --> 00:12:36,172
‫לנהל דיון ראוי, ללמוד על קולנוע ככל שרציתי‬

205
00:12:36,255 --> 00:12:38,340
‫ולצפות בסרטים שוב ושוב.‬

206
00:12:38,424 --> 00:12:43,012
‫לא הייתי סטודנט לקולנוע.‬
‫מעולם לא עבדתי בסט צילום.‬

207
00:12:43,679 --> 00:12:47,683
‫אבל לראשונה בחיי,‬
‫יכולתי לעשות משהו עם סרטים.‬

208
00:12:47,767 --> 00:12:50,936
‫הושבתי את בונג ג'ון הו ואת לי דונג-הון‬

209
00:12:51,020 --> 00:12:53,355
‫והתחלתי עם "להבין סרטים".‬

210
00:12:54,190 --> 00:12:57,443
‫זה היה בתקופה שבה‬
‫החלו להתפרסם ספרים על קולנוע.‬

211
00:12:57,526 --> 00:12:58,360
‫נכון.‬

212
00:12:58,444 --> 00:13:02,114
‫כיום, יש מדור שלם‬
‫של ספרים כאלה בחנויות הספרים.‬

213
00:13:02,198 --> 00:13:06,577
‫אבל אז, הרעיון של ספרים על קולנוע‬
‫היה ממש לא מוכר.‬

214
00:13:06,660 --> 00:13:09,830
‫היה הספר "להבין סרטים" מאת לואיס ג'אנטי…‬

215
00:13:09,914 --> 00:13:12,541
‫והספר "היסטוריה של קולנוע"‬
‫מאת ג'ק סי אליס.‬

216
00:13:12,625 --> 00:13:14,543
‫זה הכול, רק שניהם.‬
‫-ואחרים היו…‬

217
00:13:14,627 --> 00:13:18,047
‫זה היה בתקופה שהחלו להיפתח חנויות נוחות.‬

218
00:13:18,130 --> 00:13:19,465
‫אז באותה תקופה, אני…‬

219
00:13:19,548 --> 00:13:23,177
‫תוכל לחתוך את מה שהוא אמר על חנויות נוחות?‬

220
00:13:23,260 --> 00:13:26,639
‫זה כל כך… זה נשמע כאילו…‬

221
00:13:26,722 --> 00:13:28,766
‫באמת לא היו אז חנויות נוחות?‬

222
00:13:28,849 --> 00:13:29,767
‫לא היו.‬

223
00:13:30,559 --> 00:13:35,731
‫נכון. היינו שותים קפה במקומות כמו "דוטור".‬

224
00:13:35,815 --> 00:13:38,192
‫נכון. דוטור. הרשת הזאת כבר נסגרה.‬

225
00:13:38,692 --> 00:13:42,446
‫הייתי צריך ללמד אותם משהו,‬
‫אבל לא יכולתי לעשות דבר.‬

226
00:13:42,530 --> 00:13:47,201
‫בזמנו, ג'ון הו עבד כמנהל במשרה חלקית‬
‫ב"חדר לימוד", מקום שאפשר היה ללמוד בו.‬

227
00:13:47,284 --> 00:13:50,496
‫היה לו הרבה זמן פנוי. אז אמרתי לו,‬

228
00:13:51,080 --> 00:13:55,668
‫"במקום לשבת באפס מעשה,‬
‫תתחיל לתמלל את "היסטוריה של קולנוע".‬

229
00:13:55,751 --> 00:13:58,337
‫אבל לא תמללתי את "היסטוריה של קולנוע".‬

230
00:13:58,420 --> 00:14:00,214
‫הבמאי בונג היה עושה את זה.‬

231
00:14:00,297 --> 00:14:02,883
‫אני בטוח שהוא תמלל‬
‫את "היסטוריה של קולנוע".‬

232
00:14:02,967 --> 00:14:06,262
‫אני לא עשיתי זאת,‬
‫אבל אני חושב שבהחלט ייתכן שהוא עשה זאת.‬

233
00:14:06,345 --> 00:14:09,723
‫זה אפקט הרשומון.‬

234
00:14:09,807 --> 00:14:13,227
‫איך יכולתי לתמלל את הספר הענק הזה?‬

235
00:14:13,310 --> 00:14:15,104
‫לא יודע. אין לי מושג.‬

236
00:14:15,229 --> 00:14:17,231
‫- רשומון‬
‫אקירה קורוסווה, 1950 -‬

237
00:14:17,314 --> 00:14:19,525
‫איבדתי את האמון שלי במין האנושי.‬

238
00:14:20,401 --> 00:14:22,278
‫בונג, אתה לא זוכר?‬

239
00:14:22,361 --> 00:14:26,907
‫קראתי אותו ביסודיות כי אמרת לי,‬
‫אבל מעולם לא תמללתי אותו.‬

240
00:14:26,991 --> 00:14:29,702
‫אני זוכר שהראית לי את המחברת שלך.‬

241
00:14:29,785 --> 00:14:32,580
‫באמת?‬
‫-כן, לכן אני יודע שתמללת אותו.‬

242
00:14:32,663 --> 00:14:35,583
‫רק רגע.‬
‫-אחרת איך אני יודע?‬

243
00:14:42,298 --> 00:14:43,632
‫זה הספר.‬

244
00:14:45,092 --> 00:14:47,845
‫נכון.‬
‫-"היסטוריה של קולנוע" מאת ג'ק סי אליס.‬

245
00:14:47,928 --> 00:14:50,931
‫אז אתה כן תמללת אותו.‬
‫אני זוכר את המחברת שלך.‬

246
00:14:51,015 --> 00:14:53,517
‫אני מבין.‬
‫-בטח הפסקת אחרי כמה עמודים.‬

247
00:14:53,601 --> 00:14:56,520
‫כמו שהפסקנו אחרי הפרק הראשון‬
‫בספר הלימוד לאנגלית.‬

248
00:14:56,604 --> 00:14:58,606
‫כן, הפרק של שם הפועל.‬

249
00:14:58,689 --> 00:15:00,399
‫אבל אני חושב שעשית יותר מזה.‬

250
00:15:00,482 --> 00:15:03,319
‫כל הקוריאנים יודעים על שם הפועל.‬

251
00:15:04,194 --> 00:15:06,030
‫זאת הייתה ההתחלה.‬

252
00:15:06,113 --> 00:15:10,701
‫בונג ג'ון הו, צ'וי ג'ונג-טאה ואני‬
‫היינו אז בהתחלה ואז…‬

253
00:15:15,748 --> 00:15:18,500
‫יום אחד, הייתי בבית ולא עשיתי כלום.‬

254
00:15:18,584 --> 00:15:21,795
‫ופתאום, נתקפתי תשוקה ללמוד קולנוע.‬

255
00:15:21,879 --> 00:15:23,088
‫- לים הון-אה -‬

256
00:15:23,172 --> 00:15:26,592
‫זה בא משום מקום.‬
‫מאותו יום לא הצלחתי להירדם.‬

257
00:15:26,675 --> 00:15:29,428
‫הון-אה הייתה אחת החברים הראשונים.‬
‫-נכון.‬

258
00:15:29,511 --> 00:15:33,682
‫הייתה לי חברה,‬
‫סטודנטית לפסיכולוגיה שאהבה מוזיקה כמוני.‬

259
00:15:33,766 --> 00:15:38,854
‫היא אמרה שיש בחור בחוג לסוציולוגיה‬
‫ששמו בונג ג'ון הו שאוהב סרטים,‬

260
00:15:38,938 --> 00:15:41,065
‫ושכדאי לי להתקשר אליו.‬

261
00:15:41,148 --> 00:15:43,484
‫"בונג ג'ון הו? איזה שם מיוחד.‬

262
00:15:43,567 --> 00:15:47,488
‫"קל לזכור אותו כי הוא נשמע כמו 'בונז'ור'",‬
‫וככה זכרתי אותו!‬

263
00:15:47,571 --> 00:15:51,992
‫כשהתקשרתי אליו,‬
‫הוא אמר לי לבוא למקום בהונגדה.‬

264
00:15:52,076 --> 00:15:54,662
‫ג'ונג-טאה, אתה, אני והון-אה.‬

265
00:15:54,745 --> 00:15:57,998
‫אתה זוכר את הסמינר הראשון של ארבעתנו?‬

266
00:15:58,082 --> 00:16:01,085
‫החלטנו שכל אחד יביא סרט לפי בחירתו.‬

267
00:16:01,710 --> 00:16:05,464
‫ג'ונג-טאה הביא את "נוף בערפל"‬
‫של תיאו אנגלופולוס.‬

268
00:16:05,547 --> 00:16:07,383
‫אני הבאתי סרט של טריפו…‬

269
00:16:07,466 --> 00:16:10,219
‫של פרנסואה טריפו.‬
‫-טריפו שיחק תפקיד של במאי.‬

270
00:16:10,302 --> 00:16:11,804
‫"לילה אמריקאי".‬
‫-כן!‬

271
00:16:11,887 --> 00:16:14,473
‫איזה סרט אתה הבאת?‬
‫-לא ממש למדתי אז.‬

272
00:16:14,556 --> 00:16:17,059
‫אני לא זוכר!‬
‫-צפינו בארבעה סרטים שונים.‬

273
00:16:17,142 --> 00:16:17,977
‫נכון.‬

274
00:16:18,060 --> 00:16:23,649
‫צפינו בסרטים שכל אחד מאיתנו הביא,‬
‫ואז שוחחנו עליהם.‬

275
00:16:23,732 --> 00:16:25,234
‫כן, נכון.‬

276
00:16:30,906 --> 00:16:34,660
‫יום אחד הלכתי בבאקיאנג-רו.‬

277
00:16:34,743 --> 00:16:38,122
‫נתקלתי בחברה שלי‬
‫שפעמים רבות נתקלתי בה במקרה.‬

278
00:16:38,205 --> 00:16:42,584
‫היא הלכה בצד השני של הרחוב.‬

279
00:16:43,502 --> 00:16:47,006
‫התחלנו לדבר על סרטים.‬
‫בזמנו, התעניינתי בסרטים.‬

280
00:16:47,089 --> 00:16:48,132
‫- קים מין-היאנג -‬

281
00:16:48,257 --> 00:16:50,175
‫סיפרתי לה שאני מתעניינת בקולנוע,‬

282
00:16:50,259 --> 00:16:56,724
‫והיא אמרה, "באמת? אני בקבוצת קולנוע,‬
‫ונצפה בסרט טורקי שנקרא 'יול', רוצה לבוא?"‬

283
00:16:56,807 --> 00:17:00,394
‫אז אמרתי, "בסדר, בטח".‬
‫ככה הגעתי לדלת צהובה.‬

284
00:17:01,103 --> 00:17:03,772
‫החברה הזאת הייתה לים הון-אה.‬

285
00:17:05,274 --> 00:17:06,692
‫נכון.‬

286
00:17:06,775 --> 00:17:10,362
‫עכשיו כשאתה אומר זאת, אני מתחילה להיזכר.‬

287
00:17:10,446 --> 00:17:13,782
‫אבל האמת היא שהכרתי את מין-היאנג לפני כן.‬

288
00:17:13,866 --> 00:17:17,036
‫ב"מכללה לאמנויות ליברליות" העלו הצגה,‬

289
00:17:17,119 --> 00:17:22,541
‫ותלמיד מוכשר מאוד שיחק את התפקיד של ישו‬

290
00:17:22,624 --> 00:17:25,294
‫בהצגה שנקראה "ישו של כתר זהב".‬

291
00:17:25,377 --> 00:17:27,963
‫ההצגה הרשימה אותי מאוד,‬

292
00:17:28,047 --> 00:17:31,050
‫והסטודנטית שגילמה את ישו הייתה מין-היאנג.‬

293
00:17:34,011 --> 00:17:36,764
‫בזמנו, לקבוצה שלנו לא היה אפילו מבנה.‬

294
00:17:36,889 --> 00:17:38,390
‫- צ'אנג און-סים -‬

295
00:17:38,724 --> 00:17:40,809
‫אבל אני זוכרת שכולנו הצטרפנו‬

296
00:17:40,893 --> 00:17:44,313
‫רק מפני שאהבנו סרטים ורצינו ללמוד עליהם.‬

297
00:17:44,396 --> 00:17:46,815
‫אני חושבת על און-סים, ונזכרת ביום ההוא.‬

298
00:17:46,899 --> 00:17:51,487
‫היא הגיעה עם פסל של ראש גבר‬
‫שסטודנטים לאמנות משתמשים בו ללימודי רישום.‬

299
00:17:51,570 --> 00:17:55,741
‫היא אמרה, "בואו נתחיל לצייר".‬
‫פתאום היא רצתה שנצייר!‬

300
00:17:55,824 --> 00:17:57,076
‫זה היה כל כך לא צפוי.‬

301
00:17:57,159 --> 00:18:00,829
‫חשבתי, "למה היא הביאה את פסל הגבס הזה?"‬

302
00:18:01,663 --> 00:18:03,832
‫אבל אז, כמה מאיתנו התחילו לצייר.‬

303
00:18:03,916 --> 00:18:07,544
‫היו הרבה אנשים מוזרים במועדון.‬

304
00:18:08,337 --> 00:18:10,839
‫זה היה חלל קטנטן,‬

305
00:18:10,923 --> 00:18:14,760
‫והיה לנו שם שולחן עגול‬
‫שסביבו יכלו לשבת שבעה אנשים.‬

306
00:18:14,843 --> 00:18:17,346
‫ופשוט היינו מפטפטים.‬

307
00:18:17,429 --> 00:18:20,349
‫צפינו בסרט ודיברנו על כל מה שידענו,‬

308
00:18:20,849 --> 00:18:23,936
‫חלקנו מידע ששמענו איפשהו,‬
‫וגם את המחשבות שלנו.‬

309
00:18:24,019 --> 00:18:26,105
‫זו הייתה הרמה שלנו אז.‬

310
00:18:26,188 --> 00:18:29,525
‫ג'ונג-טאה היה המנהיג שלנו,‬
‫ולא היו לו שום תוכניות.‬

311
00:18:29,608 --> 00:18:35,864
‫ואהבנו שאין לנו תוכניות או מבנה.‬
‫היינו חבורה של חריגים חברתית, במובן מסוים.‬

312
00:18:37,699 --> 00:18:41,537
‫אני מציג בפניכם‬
‫את צ'וי ג'ונג-טאה ואת להקת "פייב קידס".‬

313
00:18:42,621 --> 00:18:48,961
‫קבוצה של אנשים נזילים‬
‫שנפגשו כדי לחלוק חלומות שריחפו כמו גז.‬

314
00:18:50,087 --> 00:18:54,341
‫אני לא בטוח למה, אבל אנשים‬
‫למדו קולנוע כמו מטורפים בתחילת שנות ה-90.‬

315
00:18:54,424 --> 00:18:56,093
‫ככה הרגשתי.‬

316
00:18:56,176 --> 00:19:00,347
‫הייתה אז פעילות רבה של קבוצות חברתיות,‬
‫אבל הרגשנו שאנחנו נתקלים בקיר.‬

317
00:19:00,430 --> 00:19:04,143
‫עם הפרסטרויקה והגלאסנוסט,‬
‫ונפילת ברית המועצות וכל זה.‬

318
00:19:04,226 --> 00:19:06,061
‫זה ממש…‬
‫-מוגזם?‬

319
00:19:06,145 --> 00:19:08,480
‫זה ממש ניתוח מקרוסקופי.‬
‫-אבל אז…‬

320
00:19:08,564 --> 00:19:12,151
‫היו הרבה מועדונים‬
‫שנפגשו כדי ללמוד על קולנוע.‬

321
00:19:12,234 --> 00:19:14,361
‫אני לא ממש בטוח למה.‬

322
00:19:14,444 --> 00:19:16,530
‫במקרה שלי,‬

323
00:19:16,613 --> 00:19:19,950
‫הצטרפתי ולמדתי על קולנוע‬
‫כחלק מהחיפוש שלי אחר עצמי.‬

324
00:19:20,033 --> 00:19:21,827
‫חיפוש אחר עצמך?‬
‫-כן.‬

325
00:19:21,910 --> 00:19:25,330
‫רציתי למצוא משהו שאני אוהב.‬

326
00:19:25,998 --> 00:19:30,836
‫בזמנו, כל מה שהיה חשוב לנו‬
‫היה להפיל את הדיקטטורה ולבטל את החוקה.‬

327
00:19:30,919 --> 00:19:36,091
‫אני חושבת שכולם היו מדוכדכים‬
‫אחרי שהמסיבה נגמרה.‬

328
00:19:36,175 --> 00:19:39,344
‫כמובן, זה לא שעשיתי משהו ראוי לציון.‬

329
00:19:39,928 --> 00:19:42,890
‫לא ידענו לאיפה להמשיך עכשיו.‬

330
00:19:43,599 --> 00:19:48,270
‫לא ידענו מה לעשות עם כל האנרגיה שלנו.‬

331
00:19:48,353 --> 00:19:51,106
‫תנועות הסטודנטים כבר הגיעו לקיצן.‬

332
00:19:51,190 --> 00:19:55,194
‫אז התקבצנו כמו צביר אבק.‬

333
00:19:56,570 --> 00:20:00,490
‫אם לנסח זאת יפה, נצמדנו כמו ענב בשל.‬

334
00:20:00,574 --> 00:20:02,326
‫אני חושבת שזה מה שקרה.‬

335
00:20:02,409 --> 00:20:04,828
‫נהגו לשאול אותי בפסטיבלי סרטים בחו"ל,‬

336
00:20:04,912 --> 00:20:06,413
‫בתחילת שנות ה-2000‬

337
00:20:06,496 --> 00:20:08,332
‫איך זה שסרטים קוריאניים פתאום…‬

338
00:20:08,415 --> 00:20:09,249
‫זכו לפרסום?‬

339
00:20:09,333 --> 00:20:13,670
‫היו לנו סרטים שפרצו לתודעה בשנות ה-2000,‬
‫ומשכו תשומת לב בפסטיבלי סרטים.‬

340
00:20:13,754 --> 00:20:16,423
‫"איפה הבמאים האלה היו עד אז?"‬

341
00:20:16,506 --> 00:20:18,425
‫"מה קרה, לכל הרוחות?"‬

342
00:20:19,426 --> 00:20:21,470
‫ואז הייתי מדבר על דלת צהובה.‬

343
00:20:22,471 --> 00:20:23,722
‫למשל, הייתי אומר,‬

344
00:20:24,681 --> 00:20:26,892
‫"הדור שלי היו חובבי הקולנוע הראשונים.‬

345
00:20:26,975 --> 00:20:31,313
‫"הדור שלי היה כנראה הראשון‬
‫שלמד קולנוע בצורה מודעת."‬

346
00:20:31,396 --> 00:20:32,731
‫היינו הראשונים.‬

347
00:20:32,814 --> 00:20:37,569
‫"אני חושב שהיינו הדור הראשון‬
‫של חובבי קולנוע שהפכו לקולנוענים.‬

348
00:20:38,070 --> 00:20:41,823
‫אני מניח שככה קל יותר לכתוב מאמרים.‬

349
00:20:41,907 --> 00:20:46,703
‫לכן זה מה שאמרתי,‬
‫שאנחנו הדור הזה וכן הלאה.‬

350
00:20:47,829 --> 00:20:50,916
‫"הלילה לפני השביתה",‬
‫סרט 16 מ"מ שנעשה בתקציב קטן,‬

351
00:20:50,999 --> 00:20:55,712
‫ושהממשלה אסרה על הקרנתו…‬

352
00:20:55,796 --> 00:20:58,382
‫קבוצת "ג'אנגסנגוט הוקס" היו כוכבי על.‬

353
00:20:58,465 --> 00:21:00,592
‫- סרטים ומקרנים הוחרמו מבתי קולנוע -‬

354
00:21:00,676 --> 00:21:04,221
‫היו מעריצים רבים‬
‫שציפו לסרטים שלהם מדי שנה.‬

355
00:21:05,264 --> 00:21:07,516
‫"אולפן הקולנוע הצעיר", עוד קבוצה טובה.‬

356
00:21:08,016 --> 00:21:09,434
‫- סינמטק 1895 -‬

357
00:21:09,518 --> 00:21:13,855
‫לאחר ש"סינמטק 1895"‬
‫שינה את שמו ל"סא/סה", הוא צבר מוניטין…‬

358
00:21:13,939 --> 00:21:15,440
‫- מועדוני הסרטים בעלייה -‬

359
00:21:15,524 --> 00:21:17,943
‫כסינמטק פרטי עם ההיסטוריה הארוכה ביותר.‬

360
00:21:18,026 --> 00:21:21,405
‫הייתה הרגשה כאילו‬
‫שחובבי הקולנוע שהסתתרו עד כה‬

361
00:21:21,488 --> 00:21:24,074
‫התחילו פתאום לנהור לרחובות.‬

362
00:21:24,157 --> 00:21:26,702
‫- הלילה לפני השביתה‬
‫ג'אנגסנגוט הוקס, 1990 -‬

363
00:21:26,785 --> 00:21:29,329
‫- הומו וידאוקוס‬
‫ביון היוק, אי ג'יי-יונג, 1990 -‬

364
00:21:30,163 --> 00:21:34,751
‫אני חושב שזה היה המצב המטורף בשנות ה-90.‬

365
00:21:42,259 --> 00:21:43,593
‫ככה אני חושב.‬

366
00:21:43,677 --> 00:21:46,888
‫הממשלה בטח הזרימה סמים לאספקת המים.‬

367
00:21:47,472 --> 00:21:51,184
‫זה בוודאי היה פרויקט ארצי‬
‫שמטרתו להפוך את האזרחים לחובבי קולנוע.‬

368
00:21:59,818 --> 00:22:01,611
‫- ג'אנגסנגוט הוקס -‬

369
00:22:02,738 --> 00:22:05,949
‫- סינמטק 1895, אגודת הקולנוע העצמאית‬
‫דלת צהובה, באריטו -‬

370
00:22:06,033 --> 00:22:11,496
‫בהשוואה לקבוצות האלה,‬
‫דלת צהובה הייתה מסתורית, מוזרה…‬

371
00:22:11,997 --> 00:22:14,833
‫ג'אנגסנגוט הוקס היו הליגה העליונה.‬
‫-נכון.‬

372
00:22:15,667 --> 00:22:19,755
‫המועדון של ג'י-וו היה הבונדסליגה.‬
‫ואנחנו היינו…‬

373
00:22:19,838 --> 00:22:22,841
‫מועדון חובבים.‬
‫-מועדון חובבים בהשוואה אליהם.‬

374
00:22:23,842 --> 00:22:26,845
‫בסמסטר הרביעי,‬
‫נאלצתי לשלם את שכר הלימוד שלי בעצמי‬

375
00:22:27,346 --> 00:22:29,514
‫וזה הרגיש ממש כמו בזבוז!‬

376
00:22:30,724 --> 00:22:35,729
‫הבנתי שאני יכול לקנות כמות גדולה של חומרים‬

377
00:22:35,812 --> 00:22:38,065
‫בכסף הזה.‬

378
00:22:38,148 --> 00:22:43,111
‫החלטתי להכניס את עצמי לצרות צרורות, ולכן…‬

379
00:22:44,154 --> 00:22:45,781
‫- הונגדה -‬

380
00:22:45,864 --> 00:22:47,949
‫ייסדתי מכון לקולנוע.‬

381
00:22:48,033 --> 00:22:50,410
‫- תחנת אוניברסיטת הונגיק -‬

382
00:22:50,994 --> 00:22:53,330
‫למשפחה שלי לא היה כמובן מושג על כך.‬

383
00:23:01,797 --> 00:23:05,133
‫- "דלת צהובה" מכון לקולנוע,‬
‫בניין גיונגסאו -‬

384
00:23:05,217 --> 00:23:10,389
‫בזמנו, מכון דלת צהובה היה‬
‫בקומה השנייה של בניין בסאוגיו-דונג.‬

385
00:23:10,472 --> 00:23:11,515
‫- קים דאה-יופ -‬

386
00:23:11,598 --> 00:23:12,849
‫והוא היה…‬

387
00:23:14,893 --> 00:23:17,229
‫בניין מלבני, כמו זה.‬

388
00:23:18,522 --> 00:23:20,607
‫במרכז היה מסדרון.‬

389
00:23:21,566 --> 00:23:25,946
‫והדלת למכון דלת צהובה הייתה ממש כאן.‬

390
00:23:28,907 --> 00:23:31,243
‫כשפתחו את הדלת,‬

391
00:23:31,743 --> 00:23:34,913
‫היה שולחן עגול משמאל.‬

392
00:23:34,996 --> 00:23:38,500
‫בדרך כלל, ג'ון הו נהג ללמוד שם.‬

393
00:23:41,169 --> 00:23:45,841
‫בחזית הייתה טלוויזיה זעירה.‬

394
00:23:45,924 --> 00:23:49,678
‫אני חושבת שצפינו הרבה בקליפים וכאלה.‬

395
00:23:50,178 --> 00:23:53,098
‫צבענו את כל הרהיטים בצהוב.‬

396
00:23:53,181 --> 00:23:55,600
‫דאה-יופ לא צבע איתנו?‬

397
00:23:55,684 --> 00:23:58,854
‫למיטב זכרוני,‬
‫אתה וג'ונג-טאה קניתם את הצבע.‬

398
00:23:58,937 --> 00:24:00,689
‫הרהיטים לא היו צהובים בהתחלה,‬

399
00:24:00,772 --> 00:24:05,193
‫אבל אמרת, "נצבע הכול בצהוב".‬
‫ואז צבעת הכול, נכון?‬

400
00:24:09,322 --> 00:24:12,325
‫בזמנו, אהבתי צהוב משום מה.‬

401
00:24:12,409 --> 00:24:14,327
‫צהוב בוהק, ליתר דיוק.‬

402
00:24:14,411 --> 00:24:16,621
‫צבע צהוב ממש מצא חן בעיניי.‬

403
00:24:16,705 --> 00:24:20,375
‫לפי מה שאני זוכר, פשוט היה לנו צבע צהוב.‬

404
00:24:20,459 --> 00:24:24,296
‫נשאר לי קצת צבע‬
‫מעבודות בנייה שעשיתי במקום אחר,‬

405
00:24:24,838 --> 00:24:27,007
‫ובמקרה זה היה צהוב.‬

406
00:24:27,090 --> 00:24:29,176
‫לא ראיתי סיבה לקנות צבע אחר,‬

407
00:24:29,259 --> 00:24:32,971
‫אז השתמשנו בצבע הזה.‬
‫האמת שלא הייתה לזה שום משמעות.‬

408
00:24:33,972 --> 00:24:36,057
‫בהתחלה, המכון לא נקרא "דלת צהובה".‬

409
00:24:36,141 --> 00:24:36,975
‫לא.‬

410
00:24:37,058 --> 00:24:39,769
‫השם היה "מכון לקולנוע…" משהו, ו…‬
‫-מכון לקולנוע…‬

411
00:24:40,270 --> 00:24:44,274
‫למדנו אז סמיוטיקה,‬
‫ובסופו של דבר חשבנו על השם "דלת צהובה".‬

412
00:24:44,357 --> 00:24:45,192
‫נכון.‬

413
00:24:45,275 --> 00:24:48,487
‫היינו דנים בדברים כמו "מסמן" ו"מסומן".‬

414
00:24:48,570 --> 00:24:51,114
‫וואו! זה מביך.‬

415
00:24:51,198 --> 00:24:52,866
‫נהגנו להשתמש במילים כאלה.‬

416
00:24:54,451 --> 00:24:56,786
‫כשי שהשיחות שלנו יישמעו מתוחכמות.‬
‫-כן.‬

417
00:24:57,704 --> 00:25:01,333
‫ידענו רק דברים באופן שטחי,‬
‫ובכל העזנו לדבר על זה.‬

418
00:25:02,167 --> 00:25:04,085
‫"המסמן והמסומן אינם תואמים."‬

419
00:25:04,169 --> 00:25:06,671
‫"תראו, יש באמת דלת צהובה." ככה דיברנו.‬

420
00:25:07,339 --> 00:25:08,590
‫נכון!‬

421
00:25:09,132 --> 00:25:11,676
‫זו בטח הסיבה שמחלקת הביקורת נקראה "מ"מ".‬

422
00:25:11,801 --> 00:25:12,969
‫- קים יון-אה -‬

423
00:25:13,053 --> 00:25:15,514
‫"מסמן, מסומן."‬
‫-כן, אני חושב שזו הסיבה.‬

424
00:25:15,597 --> 00:25:18,683
‫זה נכון גם ביחס למועדון "סא/סה".‬
‫-כן.‬

425
00:25:18,767 --> 00:25:19,851
‫מסמן, מסומן.‬

426
00:25:19,935 --> 00:25:22,437
‫סינמטק מפורסם בדאהאק-רו‬
‫-כן.‬

427
00:25:22,521 --> 00:25:24,523
‫גם הם השתמשו במילים האלה.‬
‫-נכון.‬

428
00:25:25,106 --> 00:25:28,109
‫דיברנו על "מסמן" ו"מסומן"‬
‫בהקשר לכל דבר, נכון?‬

429
00:25:28,193 --> 00:25:29,402
‫כן, את צודקת.‬

430
00:25:29,486 --> 00:25:34,324
‫המילים "מסומן" ו"מסומן"‬
‫היו מאוד לא מוכרות לנו.‬

431
00:25:34,407 --> 00:25:35,283
‫נכון.‬

432
00:25:35,367 --> 00:25:38,954
‫אני מניחה שהיינו גאים בעצמנו‬
‫על שלמדנו את הרעיון הזה.‬

433
00:25:39,037 --> 00:25:41,873
‫למה היינו כל כך אובססיביים עם סמיוטיקה אז?‬

434
00:25:41,957 --> 00:25:44,709
‫סמיולוגיה, פוסטמודרניזם…‬

435
00:25:44,793 --> 00:25:45,794
‫פוסטמודרניזם.‬

436
00:25:45,877 --> 00:25:47,796
‫ופוסט-סטרוקטורליזם.‬
‫-נכון.‬

437
00:25:47,879 --> 00:25:52,050
‫בזמנו, רולנד בארת ורעיונות כאלה‬
‫היו מאוד אופנתיים.‬

438
00:25:52,133 --> 00:25:56,471
‫בקושי הבנו אותם,‬
‫ובכל זאת ישבנו וקיימנו סמינרים עליהם.‬

439
00:25:57,889 --> 00:26:02,477
‫אני לא בטוח אם עדיין עושים את זה,‬
‫אבל מול בית הספר שלנו, היו…‬

440
00:26:02,561 --> 00:26:04,396
‫חנויות צילום מסמכים.‬

441
00:26:04,479 --> 00:26:05,730
‫כשהיינו הולכים לשם,‬

442
00:26:05,814 --> 00:26:09,985
‫אפשר היה לראות עותקים של‬
‫ספרים מקוריים ידועים שהם הציעו למכירה.‬

443
00:26:10,068 --> 00:26:11,903
‫היו גם אנתולוגיות.‬

444
00:26:11,987 --> 00:26:15,282
‫וג'ונג-טאה היה אומר,‬
‫"אנחנו צריכים לקרוא את זה ואת זה".‬

445
00:26:15,365 --> 00:26:18,285
‫לא. לא בחרתי אותם בעצמי.‬

446
00:26:18,368 --> 00:26:21,371
‫אני פשוט קניתי הכול. למה ידעתי על מה הם.‬

447
00:26:22,706 --> 00:26:24,791
‫קניתי אותם בכמויות.‬

448
00:26:24,874 --> 00:26:29,004
‫בחרנו כמה מהם ועשינו דברים כמו…‬

449
00:26:29,087 --> 00:26:34,134
‫למדנו ביחד מהספר של דאדלי אנדרו.‬

450
00:26:34,217 --> 00:26:35,385
‫דאדלי אנדרו!‬

451
00:26:35,468 --> 00:26:38,054
‫דאדלי אנדרו.‬
‫-האיש שעשה לנו חיים קשים.‬

452
00:26:38,138 --> 00:26:40,140
‫זה היה ממש קשה לתרגם את הספר שלו.‬

453
00:26:41,433 --> 00:26:45,854
‫מין-היאנג הייתה טוב באנגלית.‬
‫למדת ספרות אנגלית.‬

454
00:26:45,937 --> 00:26:48,690
‫אבל הם בכל זאת היו ג'יבריש בשבילי.‬

455
00:26:48,773 --> 00:26:52,277
‫האנגלית של החברים האחרים במועדון‬
‫הייתה בינונית.‬

456
00:26:52,360 --> 00:26:53,194
‫- באן סה-בום -‬

457
00:26:53,278 --> 00:26:57,532
‫סה-בום, באיזו שנה התחלת את הדוקטורט שלך?‬

458
00:26:58,116 --> 00:27:00,535
‫הייתי אתכם ממש לפני שהתחלתי אותו.‬

459
00:27:00,619 --> 00:27:02,203
‫היית איתנו לפני כן?‬
‫-כן.‬

460
00:27:02,287 --> 00:27:05,707
‫אבל כולנו קראנו לך דוקטור. ד"ר באן.‬
‫-כן, ד"ר באן.‬

461
00:27:06,458 --> 00:27:09,127
‫ידעתם שאהיה דוקטור אפילו לפני שהתחלתי.‬

462
00:27:10,086 --> 00:27:12,422
‫נתנו לך כינוי מוזר.‬

463
00:27:12,505 --> 00:27:13,965
‫"אקסגטי".‬
‫-מלומד אקסגטי.‬

464
00:27:14,049 --> 00:27:16,384
‫- אקסגטיקה:‬
‫חקירת מילים קשות בטקסטים קונפוציאניים -‬

465
00:27:16,468 --> 00:27:18,053
‫אקסגטי!‬
‫-היינו…‬

466
00:27:18,136 --> 00:27:20,805
‫אני זוכר. כשקיימנו סמינרים,‬

467
00:27:20,889 --> 00:27:24,392
‫חילקנו טקסטים ותרגמנו אותם.‬

468
00:27:24,476 --> 00:27:28,480
‫ואתה נהגת לציין את כל טעויות.‬

469
00:27:28,563 --> 00:27:30,899
‫הייתי מציין כל מילה ומסביר את משמעותה,‬

470
00:27:30,982 --> 00:27:33,985
‫ושוחחנו איך לתרגם אותן.‬
‫לכן זכיתי לכינוי הזה.‬

471
00:27:35,195 --> 00:27:38,573
‫סמינרים תאורטיים הם נהדרים כשעושים אותם,‬

472
00:27:38,657 --> 00:27:41,660
‫אבל לאחר מכן, לא זוכרים מהם כלום.‬

473
00:27:42,410 --> 00:27:46,790
‫עבדת אצל הבמאי קים סונג-סו‬
‫וצוות הבימוי שלו באותו זמן?‬

474
00:27:46,873 --> 00:27:47,791
‫- קים סאוק-וו -‬

475
00:27:47,874 --> 00:27:50,960
‫כן, כמובן.‬
‫השתתפתי בצילומי סרטים קצרים רבים.‬

476
00:27:51,044 --> 00:27:54,130
‫ברוב סרטי 16 המ"מ הקצרים שנעשו בזמנו.‬

477
00:27:54,214 --> 00:27:56,883
‫דאה-יופ,‬
‫אתה מכיר את "ביט" של ג'ונג וו-סונג?‬

478
00:27:56,966 --> 00:27:58,718
‫כן.‬
‫-כן, גם אני מכיר.‬

479
00:27:58,802 --> 00:28:01,805
‫סאוק-וו היה עוזר הבמאי בסרט הזה.‬

480
00:28:01,888 --> 00:28:02,806
‫- קים דאה-יופ -‬

481
00:28:02,889 --> 00:28:06,559
‫באותה תקופה,‬
‫הצוות של הבמאי קים סונג-סו היה ידוע מאוד.‬

482
00:28:06,643 --> 00:28:09,145
‫הם עבדו קשה שם.‬

483
00:28:09,229 --> 00:28:15,318
‫האנשים ששרדו את העבודה שם‬
‫היו פחות או יותר…‬

484
00:28:15,402 --> 00:28:19,406
‫מבין האנשים שאנחנו מכירים,‬
‫סאוק-וו היה הראשון שעבד בסט צילום.‬

485
00:28:19,489 --> 00:28:23,410
‫אז בטח בנעליים שלך,‬
‫היה מעניין לראות אותנו…‬

486
00:28:23,493 --> 00:28:25,745
‫טוב, יהיה מרושע להגיד "משעשע".‬

487
00:28:25,829 --> 00:28:30,166
‫לאחר העבודה בסט צילום אמיתי‬
‫נהגת לבוא לדלת צהובה,‬

488
00:28:30,250 --> 00:28:34,754
‫וראית איך אנחנו מתרגשים‬
‫ללמוד מספרים בשפת המקור.‬

489
00:28:34,838 --> 00:28:37,048
‫אם לנסח זאת יפה, היינו מאוד אקדמיים.‬

490
00:28:37,132 --> 00:28:40,051
‫אבל למען האמת, זה לא נראה לך מצחיק?‬

491
00:28:40,135 --> 00:28:43,221
‫איך הרגשת לגבי זה‬
‫שאנחנו מקיימים סמינרים מוזרים,‬

492
00:28:43,304 --> 00:28:46,891
‫ולומדים מספרים באנגלית עם סה-בום?‬

493
00:28:46,975 --> 00:28:50,061
‫טוב, כשראיתי את זה בזמנו,‬

494
00:28:50,729 --> 00:28:52,731
‫זה הרגיש קצת חובבני.‬

495
00:28:52,814 --> 00:28:53,940
‫נכון?‬
‫-חובבני.‬

496
00:28:54,524 --> 00:28:57,527
‫בזמנו, הייתי יותר מדי סנוב.‬

497
00:28:59,988 --> 00:29:02,657
‫כמו שאני תמיד אומר, אני מצטער שהייתי כזה.‬

498
00:29:02,741 --> 00:29:04,743
‫לא, לא לזה התכוונתי.‬

499
00:29:04,826 --> 00:29:08,747
‫השתוקקתי לעשות סרט קצר,‬

500
00:29:08,830 --> 00:29:11,833
‫אבל לא ידעתי כלום ולא עשיתי כלום.‬

501
00:29:11,916 --> 00:29:16,588
‫חשבתי, "אם אצליח לשכנע את סאוק-וו,‬

502
00:29:16,671 --> 00:29:19,007
‫"אולי אוכל להתחיל משהו."‬

503
00:29:19,090 --> 00:29:23,303
‫יון-אה, כבר למדת אז לתואר שני?‬

504
00:29:23,386 --> 00:29:27,474
‫כשהייתי בדלת צהובה,‬
‫עשיתי תואר שני בתיאטרון.‬

505
00:29:27,557 --> 00:29:30,351
‫לא התכוננת ללמוד בחו"ל?‬

506
00:29:30,435 --> 00:29:32,395
‫כבר הייתי נשואה אז, ברשותך.‬

507
00:29:33,605 --> 00:29:34,606
‫באמת?‬

508
00:29:36,691 --> 00:29:41,446
‫למעשה, בדיוק התחתנתי אז,‬
‫ולכן לא יכולתי להשתתף בהרבה…‬

509
00:29:41,529 --> 00:29:44,365
‫הייתי חברה מסורה,‬
‫אבל לא יכולתי לעשות יותר.‬

510
00:29:44,949 --> 00:29:46,951
‫החיים שלי היו עמוסים מדי.‬

511
00:29:47,035 --> 00:29:51,456
‫אז היית כמו דאה-יופ.‬
‫היית חלק מקבוצת המבוגרים.‬

512
00:29:51,539 --> 00:29:56,461
‫אם היינו צריכים לחלק את המועדון לשניים,‬
‫הייתה קבוצת המבוגרים וקבוצת הילדים.‬

513
00:29:56,544 --> 00:30:01,633
‫ולכן, הייתי צריך לדבר אליה באופן רשמי.‬

514
00:30:01,716 --> 00:30:05,595
‫לא משנה אם היינו מיודדים‬
‫היא הייתה אישה נשואה,‬

515
00:30:05,678 --> 00:30:08,181
‫ולכן התייחסתי אליה כאל מבוגרת.‬

516
00:30:08,932 --> 00:30:09,933
‫ממש מוזר.‬

517
00:30:11,601 --> 00:30:13,019
‫מה זה?‬
‫-קדימה.‬

518
00:30:13,102 --> 00:30:16,648
‫יש לי שאלה. אני היחידה שזוכרת את זה?‬

519
00:30:16,731 --> 00:30:19,859
‫לעתים קרובות הזמנו אוכל בטייק אוויי.‬

520
00:30:19,943 --> 00:30:25,907
‫כן, הפעם הראשונה שהשתמשנו בשם "דלת צהובה"‬
‫הייתה כשהזמנו אוכל סיני.‬

521
00:30:26,783 --> 00:30:29,327
‫הזמנו אוכל בזמן ששיפצנו את המשרד, ואמרנו,‬

522
00:30:29,911 --> 00:30:33,748
‫"כן, תגיעו למשרד עם הדלת הצהובה‬
‫בקומה השנייה."‬

523
00:30:33,832 --> 00:30:36,251
‫ככה נולד השם.‬
‫-אה, זו הסיבה.‬

524
00:30:36,334 --> 00:30:39,420
‫כן, אם מישהו רצה לבקר אותנו,‬
‫היינו אומרים לו,‬

525
00:30:39,504 --> 00:30:43,007
‫"אתה תראה דלת צהובה. זו הכניסה."‬

526
00:30:43,091 --> 00:30:46,845
‫יום אחד, ג'ונג-טאה אמר,‬
‫"בואו פשוט נקרא לעצמנו 'דלת צהובה'".‬

527
00:30:46,928 --> 00:30:48,930
‫והוספנו לזה משמעות.‬

528
00:30:49,681 --> 00:30:51,641
‫- התפוז המכני, האזרח קיין… -‬

529
00:30:51,850 --> 00:30:54,602
‫אנשים נהגו להזכיר סרטים,‬

530
00:30:54,686 --> 00:31:00,275
‫אבל מעולם לא צפינו בסרטים שהזכרנו,‬
‫ולא היה לנו מושג על מה הם.‬

531
00:31:00,358 --> 00:31:03,611
‫למשל, "הקבינט של ד"ר קליגרי",‬
‫סרט אקספרסיוניסטי גרמני.‬

532
00:31:03,695 --> 00:31:06,781
‫בספר ההיסטוריה של הקולנוע‬
‫הייתה תמונה אחת ממנו.‬

533
00:31:07,365 --> 00:31:12,120
‫אבל לא יכולנו לצפות בסרט,‬
‫ולכן דמיינו את הסרט בזמנו שלמדנו עליו.‬

534
00:31:12,203 --> 00:31:15,623
‫כדי לצפות ב"רכבת נכנסת לתחנה",‬

535
00:31:15,707 --> 00:31:19,586
‫עשינו עותקים של קלטות וידאו.‬
‫לא היה יוטיוב.‬

536
00:31:19,669 --> 00:31:21,337
‫אבל כיום יש לנו הכול.‬

537
00:31:21,421 --> 00:31:23,548
‫- רכבת נכנסת לתחנה‬
‫האחים לומייר, 1895 -‬

538
00:31:23,631 --> 00:31:26,718
‫ובכן, היינו צריכים לצפות בסרטים.‬

539
00:31:26,801 --> 00:31:32,640
‫והשגת הסרטים האלה‬
‫הייתה המשימה הגדולה ביותר של מכון לקולנוע.‬

540
00:31:32,724 --> 00:31:35,476
‫בכל פעם ששמענו‬
‫שלמישהו יש עותק של סרט מסוים,‬

541
00:31:35,977 --> 00:31:38,813
‫לקחנו אותו בהשאלה והכנו עותק ממנו.‬

542
00:31:38,897 --> 00:31:43,109
‫זו הייתה המשימה העיקרית שלנו,‬

543
00:31:43,192 --> 00:31:46,821
‫והבמאי בונג היה אחראי עליה.‬

544
00:31:46,905 --> 00:31:50,617
‫בזמנו, לא היו הרבה מקומות‬
‫שבהם יכולנו למצוא את הסרטים האלה.‬

545
00:31:50,700 --> 00:31:54,245
‫סרטים שנקראים, "סרטים אמנותיים".‬

546
00:31:54,329 --> 00:31:57,415
‫אבל לבמאי בונג היה כישרון למצוא אותם.‬

547
00:31:57,498 --> 00:32:01,586
‫מאחר שהחומרים בזמנו לא היו דיגיטליים,‬
‫כשעשינו עותקים,‬

548
00:32:01,669 --> 00:32:04,589
‫היינו צריכים לצפות בסרט‬
‫עד שהעותק היה מוכן.‬

549
00:32:04,672 --> 00:32:06,466
‫לא הייתה ברירה.‬

550
00:32:06,549 --> 00:32:08,968
‫אם הכנו שני עותקים, צפינו בו פעמיים.‬

551
00:32:09,052 --> 00:32:11,638
‫נהגנו להכין שלושה, ארבעה עותקים מכל סרט.‬

552
00:32:11,721 --> 00:32:17,477
‫מאחר שעשינו מספר עותקים מהסרט המקורי,‬
‫היינו רואים הפרעות סטטיות בכל העותקים.‬

553
00:32:17,560 --> 00:32:20,146
‫אם העתקנו וידאו מארצות הברית,‬

554
00:32:20,229 --> 00:32:23,066
‫הוא היה מתחיל עם אזהרה של ה-FBI.‬

555
00:32:24,609 --> 00:32:29,614
‫בסרטי וידאו קוריאניים הופיעו טיגריסים‬
‫ואבעבועות שחורות כדי להרתיע מהעתקתם.‬

556
00:32:29,697 --> 00:32:34,202
‫וידאו אחד עשוי לשנות את עתידו של אדם.‬

557
00:32:34,285 --> 00:32:39,165
‫אבל יכולנו לצפות בסרטים האלה‬
‫רק אם היו לנו עותקים לא חוקיים מהם.‬

558
00:32:39,582 --> 00:32:43,586
‫- סרט זה הופק על ידי סרטי מונוגרם -‬

559
00:32:43,670 --> 00:32:46,339
‫נהגנו לכתוב את שם הסרט על הקלטת.‬

560
00:32:46,422 --> 00:32:49,425
‫כתבנו את שם הסרט על המדבקה‬
‫והדבקנו אותה על הקלטת.‬

561
00:32:49,509 --> 00:32:53,346
‫אבל זה לא נראה יפה שהשם כתוב בכתב יד.‬

562
00:32:53,429 --> 00:32:56,015
‫- עד כלות הנשימה‬
‫ז'אן-לוק גודאר, 1960 -‬

563
00:32:56,099 --> 00:32:59,519
‫לכן כתבתי את שמות הסרטים של גודאר בצרפתית.‬

564
00:32:59,602 --> 00:33:01,604
‫יכולתי לכתוב את השם הקוריאני.‬

565
00:33:01,688 --> 00:33:04,107
‫השם הקוריאני היה בהחלט מספיק.‬

566
00:33:04,190 --> 00:33:07,026
‫אבל כתבתי אותו בצרפתית.‬
‫ידעתי איך לאיית אותו.‬

567
00:33:10,321 --> 00:33:13,366
‫מבטאים זאת "א-בו-דה-סופלה"?‬
‫אני עדיין לא יודע.‬

568
00:33:13,449 --> 00:33:15,118
‫אלה שמדברים צרפתית יודעים.‬

569
00:33:15,618 --> 00:33:18,371
‫הדפסתי את שמות הסרטים על דף נייר.‬

570
00:33:18,454 --> 00:33:23,251
‫ואז הייתי מחזיק את הנייר מול האור‬
‫ומצמיד לו את מדבקות הקלטת,‬

571
00:33:23,876 --> 00:33:27,463
‫והדפסתי את השמות שוב‬
‫כדי שהם יהיו במקום הנכון.‬

572
00:33:27,547 --> 00:33:28,798
‫ואז הייתי מדביק אותן.‬

573
00:33:29,298 --> 00:33:31,718
‫השתמשתי בכישורים הקטנים האלה.‬

574
00:33:31,801 --> 00:33:35,972
‫אפשר היה למצוא גם שמות בכתב יד‬
‫על כמה מהקלטות,‬

575
00:33:36,055 --> 00:33:41,060
‫אבל לאחר זמן מה,‬
‫גם הם הודפסו יפה על מדבקות.‬

576
00:33:41,144 --> 00:33:44,564
‫הכנת העותקים של סרטים‬

577
00:33:44,647 --> 00:33:47,900
‫ובניית מאגר חומרים, קלטת אחר קלטת.‬

578
00:33:47,984 --> 00:33:50,653
‫התמקדנו בזה בהמשך.‬

579
00:33:50,737 --> 00:33:53,489
‫אובססיה היא משהו שמדרבן חסידים נלהבים.‬

580
00:33:53,573 --> 00:33:57,285
‫מעשיו של חסיד לדבר מסוים‬
‫נראים משונים בעיניו של מי שאינו חסיד.‬

581
00:33:57,368 --> 00:34:02,540
‫אבל המוטיבציה של חסידים מגיעה באופן טבעי.‬

582
00:34:03,249 --> 00:34:06,419
‫אני חושב שהרעב שלנו לחומרים‬
‫הוא מה שגרם לאובססיה שלנו.‬

583
00:34:07,628 --> 00:34:12,800
‫כיום היה נדרש רק קובץ של גיליון אלקטרוני,‬
‫אבל אז עשינו הכול ביד.‬

584
00:34:14,218 --> 00:34:15,303
‫אני חושבת…‬

585
00:34:15,803 --> 00:34:19,640
‫כן, אני חושבת שג'ון הו‬
‫לימד אותי להשתמש בעכבר.‬

586
00:34:20,433 --> 00:34:23,061
‫"זה נקרא עכבר כי הוא נראה כמו עכבר."‬

587
00:34:23,144 --> 00:34:24,812
‫ככה הוא לימד אותי.‬

588
00:34:24,896 --> 00:34:26,981
‫מאז 1992.‬
‫-כן, מאז 1992.‬

589
00:34:27,065 --> 00:34:28,775
‫"רשימת ספריית קלטות הווידאו."‬

590
00:34:29,400 --> 00:34:30,234
‫"בניהול בונג."‬

591
00:34:32,320 --> 00:34:34,530
‫כתב יד יפה.‬
‫-מה הכוכביות האלה מסמנות?‬

592
00:34:35,364 --> 00:34:36,949
‫אולי…‬
‫-הסרטים שאסור לאבד?‬

593
00:34:37,033 --> 00:34:39,827
‫אולי. או ש…‬

594
00:34:39,911 --> 00:34:41,287
‫"ספינת הקרב פוטיומקין".‬

595
00:34:42,080 --> 00:34:44,082
‫"לפני המהפכה" של ברטולוצ'י.‬

596
00:34:44,165 --> 00:34:46,834
‫אולי הסרטים עם הכוכבית הם אלה…‬

597
00:34:46,918 --> 00:34:50,129
‫שאסור להשאיל?‬
‫-כן, משהו כזה.‬

598
00:34:50,797 --> 00:34:53,299
‫"השיחה" של קופולה. צפינו בו יחד.‬

599
00:34:53,382 --> 00:34:54,550
‫כן, נכון.‬

600
00:34:55,051 --> 00:34:57,136
‫גם קנינו כמה קלטות.‬

601
00:34:57,220 --> 00:34:59,138
‫נסענו להוואנגהאק-דונג.‬
‫-כן.‬

602
00:34:59,222 --> 00:35:01,474
‫היו שם חנויות סיטונאיות.‬
‫-כן.‬

603
00:35:01,557 --> 00:35:04,185
‫רוכלי רחוב מכרו סרטי וידאו בזול.‬

604
00:35:04,769 --> 00:35:08,106
‫כל קלטת עלתה 2,500 וון.‬
‫-באמת?‬

605
00:35:08,189 --> 00:35:10,775
‫זה היה כמו חיפוש אחר מטמון.‬
‫-נכון.‬

606
00:35:10,858 --> 00:35:14,695
‫בין הסרטים המוזרים והעלובים שם,‬
‫מצאנו סרטים של קים קי-יונג.‬

607
00:35:14,779 --> 00:35:18,157
‫נכון.‬
‫-או של דושאן מקבייב.‬

608
00:35:18,241 --> 00:35:20,910
‫או סרט של אבל פררה.‬
‫-אנדז'יי ויידה.‬

609
00:35:20,993 --> 00:35:23,287
‫"מלך ניו יורק". אנדז'יי ויידה.‬

610
00:35:23,371 --> 00:35:25,456
‫הם היו חבויים פה ושם.‬

611
00:35:25,540 --> 00:35:27,875
‫אבל השמות תורגמו באופן מוזר.‬

612
00:35:27,959 --> 00:35:30,461
‫בדיוק.‬
‫-היינו צריכים לדעת איך למצוא אותם.‬

613
00:35:31,045 --> 00:35:36,801
‫האדם שנתן לנו תכופות רשימה של סרטים חדשים,‬
‫מידע וטיפים היה הבמאי קים הונג-ג'ון.‬

614
00:35:36,884 --> 00:35:39,345
‫נכון.‬
‫-אחד מדור חובבי הקולנוע הראשונים.‬

615
00:35:39,428 --> 00:35:41,639
‫כיום הוא מנהל ארכיון הסרטים הקוריאני.‬

616
00:35:41,722 --> 00:35:42,723
‫- קים הונג-ג'ון -‬

617
00:35:42,807 --> 00:35:48,312
‫הוא גם הוציא ספר עם שם ארוך. מה הוא היה?‬
‫-"שניים, שלושה דברים שאני יודע על קולנוע."‬

618
00:35:48,396 --> 00:35:51,065
‫הוא נמכר לא רע בתחילת שנות ה-90.‬
‫-נכון.‬

619
00:35:51,149 --> 00:35:54,152
‫אנשים רבים כמונו קנו את הספר הזה.‬
‫-כן.‬

620
00:35:54,235 --> 00:35:55,987
‫אם זה היה בשנות ה-60 או ה-70,‬

621
00:35:56,070 --> 00:35:58,865
‫כשהיה בלתי אפשרי‬
‫לצפות בסרטים שהוזכרו בספר,‬

622
00:35:59,448 --> 00:36:02,660
‫הספר היה חסר ערך.‬

623
00:36:02,743 --> 00:36:09,208
‫אם סרטים היו נגישים כפי שהם כיום,‬
‫המידע בספר לא היה מועיל במיוחד.‬

624
00:36:09,292 --> 00:36:12,545
‫רק מספר מצומצם של סרטים‬
‫הוקרנו אז בבתי הקולנוע,‬

625
00:36:12,628 --> 00:36:16,883
‫אבל הקלטות היו בכל מקום.‬
‫סרטים רבים הפכו לזמינים.‬

626
00:36:16,966 --> 00:36:20,011
‫בשל שפע הסרטים,‬
‫אי אפשר היה להבדיל בין הטובים לרעים.‬

627
00:36:22,763 --> 00:36:24,432
‫- השור הזועם -‬

628
00:36:24,515 --> 00:36:26,559
‫אולי אינכם יודעים זאת,‬

629
00:36:26,642 --> 00:36:32,273
‫אבל שם סרטו‬
‫של במאי ידוע תורגם לשם די מגוחך.‬

630
00:36:32,356 --> 00:36:34,901
‫למשל, "משהו מאהבה".‬
‫אבל השם האמיתי של הסרט…‬

631
00:36:34,984 --> 00:36:36,819
‫אז אם קראנו את הספר…‬

632
00:36:36,903 --> 00:36:38,070
‫- הגוף והלב -‬

633
00:36:38,154 --> 00:36:42,033
‫ידענו מה לחפש.‬
‫-יכולנו למצוא את הסרט בהוואנגהאק-דונג.‬

634
00:36:42,116 --> 00:36:45,369
‫הבמאי קים הונג-ג'ון כתב תחת שם עט.‬

635
00:36:45,453 --> 00:36:47,121
‫הוא לא השתמש בשמו האמיתי.‬

636
00:36:47,205 --> 00:36:48,206
‫נכון.‬
‫-השם היה גו…‬

637
00:36:48,289 --> 00:36:49,624
‫גו הואה-יונג.‬
‫-נכון.‬

638
00:36:49,707 --> 00:36:53,085
‫שמשמעותו, "חובב קולנוע‬
‫במבט לאחור על שנות ה-90".‬

639
00:36:53,169 --> 00:36:57,590
‫זו הייתה הפעם הראשונה‬
‫שכתבתי לתקשורת מאמר על קולנוע.‬

640
00:36:57,673 --> 00:37:02,053
‫ולכן קצת חששתי‬
‫ולא רציתי להשתמש בשמי האמיתי.‬

641
00:37:02,136 --> 00:37:05,139
‫אז המצאתי שם בדוי, "גו הואה-יונג".‬

642
00:37:05,223 --> 00:37:09,644
‫בהמשך טענו שמשמעותו‬
‫"חובב קולנוע במבט לאחור על שנות ה-90".‬

643
00:37:09,727 --> 00:37:12,897
‫חשבתי שזה מעניין, אבל זאת לא האמת.‬

644
00:37:12,980 --> 00:37:15,399
‫התלבטתי איזה שם לבחור,‬

645
00:37:15,483 --> 00:37:18,736
‫ובעיתון שהיה מונח לידי,‬

646
00:37:18,819 --> 00:37:22,990
‫ראיתי במודעות האבל את השם גו יונג-הואה,‬

647
00:37:23,074 --> 00:37:26,077
‫ופשוט שיניתי אותו לגו הואה-יונג בלי סיבה.‬

648
00:37:26,160 --> 00:37:31,415
‫בזמנו, המעמד התרבותי של הסרטים‬
‫בחברה שלנו היה נמוך מאוד.‬

649
00:37:31,916 --> 00:37:36,128
‫זו הייתה תקופה שבה עבודה בתעשיית הקולנוע‬

650
00:37:36,212 --> 00:37:39,257
‫נחשבה כחרפה למשפחה.‬

651
00:37:41,259 --> 00:37:45,763
‫איך ייתכן שיש לנו עדיין את זה?‬
‫תספור כמה סרטים היו לנו.‬

652
00:37:45,846 --> 00:37:47,098
‫בסדר.‬

653
00:37:47,181 --> 00:37:49,016
‫אתה טוב בספירה.‬

654
00:37:49,517 --> 00:37:51,352
‫כן, אני רק סקרתי את הרשימה…‬

655
00:37:52,561 --> 00:37:54,313
‫בערך 300, 400 סרטים?‬

656
00:37:54,397 --> 00:37:57,233
‫בערך 427 סרטים?‬
‫-לא הרבה כמו שחשבתי.‬

657
00:37:58,693 --> 00:38:02,405
‫כמה שורות יש בעמוד?‬
‫-בערך 30 שורות.‬

658
00:38:02,488 --> 00:38:05,783
‫יש 26 אותיות באלפבית.‬
‫-אני צריך לספור אותם.‬

659
00:38:05,866 --> 00:38:09,161
‫ארבע, חמש.‬
‫-בוא נגיד 20.‬

660
00:38:09,245 --> 00:38:10,162
‫שמונה.‬

661
00:38:11,747 --> 00:38:12,581
‫תשע, עשר.‬

662
00:38:14,041 --> 00:38:15,626
‫11 וחצי.‬

663
00:38:15,710 --> 00:38:18,337
‫נראה לי…‬
‫-בערך 17 עמודים. 17 כפול שלוש.‬

664
00:38:18,421 --> 00:38:20,256
‫זה 510.‬
‫-510.‬

665
00:38:20,339 --> 00:38:22,967
‫-היו לנו כ-500 קלטות.‬
‫-כן.‬

666
00:38:23,050 --> 00:38:25,803
‫אלה שרשומות כאן.‬
‫אבל בשלב מסוים הפסקנו להקליט.‬

667
00:38:25,886 --> 00:38:26,721
‫נכון.‬

668
00:38:26,804 --> 00:38:29,724
‫כשבאתי בפעם הראשונה לדלת צהובה,‬

669
00:38:29,807 --> 00:38:33,269
‫שרטטת טבלה על פיסת נייר ענקית.‬

670
00:38:34,603 --> 00:38:38,149
‫נהגת לכתוב על גיליונות נייר גדולים.‬
‫-רשימה של קנסות איחור?‬

671
00:38:38,232 --> 00:38:43,529
‫יש לי נטייה להיות אובססיבי,‬
‫ולכן הייתי האדם המושלם לתפקיד.‬

672
00:38:43,612 --> 00:38:47,199
‫איך לנסח את זה? הייתי כמו תלמיד תורן.‬

673
00:38:48,075 --> 00:38:50,077
‫הייתי בתורנות במשך כל השנה.‬

674
00:38:50,161 --> 00:38:50,995
‫כן, בערך.‬

675
00:38:51,078 --> 00:38:54,206
‫תלמיד שמנהל רישום על אלה שפטפטו בשיעור.‬

676
00:38:54,290 --> 00:38:56,292
‫אלה שלא החזירו את הקלטות.‬

677
00:38:56,375 --> 00:38:58,544
‫"אם לא תנהל את אוסף הקלטות כראוי,‬

678
00:38:59,045 --> 00:39:02,798
‫"אתה עלול להפסיד בתוך פחות מחודש‬
‫מה שנדרש שנה שלמה לאסוף."‬

679
00:39:02,882 --> 00:39:06,510
‫מישהו אמר לי את זה,‬
‫אז התחלתי לרדוף אחרי אנשים.‬

680
00:39:07,178 --> 00:39:08,763
‫שאלתי בפרצוף מפחיד,‬

681
00:39:08,846 --> 00:39:11,849
‫"למה לא החזרת את הסרט של גודאר‬
‫שלקחת בהשאלה?"‬

682
00:39:11,932 --> 00:39:13,934
‫זה מה שעשיתי!‬

683
00:39:17,855 --> 00:39:20,858
‫"תחזיר את הקלטת.‬
‫אני יודע שלקחת אותה לפני שבועיים."‬

684
00:39:20,941 --> 00:39:22,568
‫את ממש מתועבת.‬

685
00:39:24,445 --> 00:39:28,032
‫שמרתי על האוסף הזה ברצינות רבה.‬

686
00:39:28,115 --> 00:39:30,076
‫מה זאת אומרת "מתועבת"?‬

687
00:39:38,918 --> 00:39:39,835
‫מה זה?‬

688
00:39:39,919 --> 00:39:44,131
‫- מחלקת בימוי "הלם"‬
‫סמינר ניתוח הטקסט הראשון -‬

689
00:39:44,215 --> 00:39:45,966
‫וואו, אלוהים.‬

690
00:39:48,260 --> 00:39:49,512
‫- אורחים מוזמנים! -‬

691
00:39:49,595 --> 00:39:54,475
‫זה היה כשצפינו בסרטים וניתחנו אותם.‬

692
00:39:56,352 --> 00:39:58,771
‫"ניתוח סצנות עבור מצבים שונים.‬

693
00:39:58,854 --> 00:40:04,276
‫"יישום מסגרת הניתוח‬
‫לפי ז'אנר, תסריטאי ותנועה."‬

694
00:40:05,152 --> 00:40:08,155
‫כאילו שבאמת יכולנו לעשות את הדברים האלה!‬

695
00:40:09,156 --> 00:40:11,992
‫לא ידענו הרבה, אבל כתבנו את זה בכל זאת.‬

696
00:40:12,076 --> 00:40:15,079
‫כתוב כאן, "ניתוח סרט לפי סצנה".‬

697
00:40:16,872 --> 00:40:18,624
‫כתוב כאן, "ניתוח סרט לפי סצנה".‬

698
00:40:20,084 --> 00:40:21,919
‫נגן וידאו ג'וג שאטל.‬

699
00:40:22,002 --> 00:40:23,129
‫בפנים! בחוץ!‬

700
00:40:23,212 --> 00:40:24,463
‫זה בפנים!‬
‫-זה בחוץ!‬

701
00:40:24,547 --> 00:40:26,590
‫בוא נבדוק עם הג'וג שאטל.‬

702
00:40:26,674 --> 00:40:28,801
‫הג'וג שאטל תופס כל פעולה.‬

703
00:40:30,928 --> 00:40:33,305
‫הג'וג דייל יצא לשוק.‬
‫-נכון.‬

704
00:40:33,389 --> 00:40:35,057
‫כיום,‬

705
00:40:35,141 --> 00:40:39,979
‫ניתן להשתמש ביישומי אייפון‬
‫או ביישומים ניידים אחרים כדי לערוך סרטונים‬

706
00:40:40,813 --> 00:40:44,400
‫ואפילו להוסיף אפקטים חזותיים,‬
‫ולכן זה עשוי להישמע פרימיטיבי.‬

707
00:40:44,483 --> 00:40:47,153
‫אבל כשהג'וג דייל יצא לשוק,‬
‫שמחנו עד לב שמיים.‬

708
00:40:47,236 --> 00:40:48,237
‫נכון, כן.‬

709
00:40:48,320 --> 00:40:53,826
‫יכולנו להריץ את הסרט קדימה ואחורה,‬
‫ולנתח סצנות פריים אחר פריים.‬

710
00:40:53,909 --> 00:40:58,247
‫יכולנו לבדוק איך הסצנה נערכה‬
‫ואיך בוצעו הפעולות הכפולות.‬

711
00:40:58,831 --> 00:41:00,916
‫חובבי קולנוע ממש לפני דורנו,‬

712
00:41:01,000 --> 00:41:04,378
‫כמו מר ג'ונג סונג-איל,‬
‫הבמאי קים הונג-ג'ון…‬

713
00:41:04,462 --> 00:41:08,382
‫היו צריכים ללכת למכון גתה‬
‫או למכון הצרפתי כדי לצפות בסרטים.‬

714
00:41:08,466 --> 00:41:11,552
‫והם לא היו יכולים להריץ אותם לאחור.‬
‫-נכון.‬

715
00:41:11,635 --> 00:41:16,891
‫אבל אנחנו יכולנו לנתח סרטים‬
‫באמצעות ג'וג דייל בפעם הראשונה.‬

716
00:41:16,974 --> 00:41:18,392
‫אני זוכרת את זה.‬

717
00:41:18,476 --> 00:41:21,312
‫החלטנו לקיים את סמינר ניתוח הטקסט הראשון.‬

718
00:41:21,395 --> 00:41:25,399
‫רגע, ניתחתי את "השור הזועם"?‬
‫ואת "האזרח קיין"?‬

719
00:41:25,483 --> 00:41:30,070
‫צפיתי בכל הסרטים האלה.‬
‫"אורות העיר", "הקורבן".‬

720
00:41:32,198 --> 00:41:35,534
‫אני כנראה באמת ניתחתי אותם.‬
‫החומרים עדיין קיימים?‬

721
00:41:35,618 --> 00:41:37,411
‫כן, יש לנו אותם.‬
‫-באמת?‬

722
00:41:37,495 --> 00:41:39,622
‫ככה הגיליון הזה יצא לאור.‬

723
00:41:39,705 --> 00:41:42,791
‫- דלת צהובה‬
‫גיליון ראשון, אביב 1993 -‬

724
00:41:42,875 --> 00:41:44,376
‫לא עשיתי את זה לבד.‬

725
00:41:44,460 --> 00:41:50,883
‫כל מחלקה כתבה ניתוח וחיברנו אותם ביחד.‬
‫זה לא היה הרבה, אבל עשינו את זה.‬

726
00:41:50,966 --> 00:41:54,261
‫אני חושבת שהגיליון הראשון היה החשוב ביותר,‬

727
00:41:54,345 --> 00:41:56,764
‫אבל לא הצלחנו להמשיך.‬

728
00:41:56,847 --> 00:41:58,265
‫בחיי, זה…‬

729
00:41:58,349 --> 00:41:59,808
‫- בונג ג'ון הו -‬

730
00:41:59,892 --> 00:42:02,561
‫חיפשתי את זה במשך כל כך הרבה זמן.‬

731
00:42:02,645 --> 00:42:04,647
‫מאיפה השגת את זה?‬
‫-מיון-אה.‬

732
00:42:04,730 --> 00:42:07,191
‫אז זה היה אצל יון-אה.‬
‫-כן.‬

733
00:42:07,274 --> 00:42:12,029
‫יש כאן ניתוח של "הסנדק" של קופולה.‬
‫אני ציירתי את הרישומים האלה.‬

734
00:42:13,113 --> 00:42:18,202
‫"הסנדק הוא סרט שעשוי‬
‫באופן קפדני וקלאסי מבחינת התבנית שלו."‬

735
00:42:20,454 --> 00:42:23,457
‫כתבתי כל מיני שטויות כאילו שהבנתי משהו.‬

736
00:42:26,126 --> 00:42:28,212
‫זה מהסמינר שלנו, נכון?‬

737
00:42:28,295 --> 00:42:29,213
‫כן.‬

738
00:42:30,214 --> 00:42:32,716
‫אני רואה שעבדתי על זה קשה מאוד.‬

739
00:42:35,302 --> 00:42:37,304
‫- הסנדק -‬

740
00:42:42,518 --> 00:42:45,437
‫- הסנדק‬
‫פרנסיס פורד קופולה, 1972 -‬

741
00:43:01,245 --> 00:43:02,329
‫תודה.‬

742
00:43:17,219 --> 00:43:18,887
‫המתח.‬

743
00:43:20,180 --> 00:43:22,933
‫זה מה שהזכרת עכשיו, הבמאי לי.‬

744
00:43:23,017 --> 00:43:25,352
‫השליטה במידע.‬

745
00:43:25,436 --> 00:43:28,606
‫המידע במבט הזה זמין לצופים בלבד.‬

746
00:43:28,689 --> 00:43:31,942
‫ככה יוצרים מתח.‬
‫-כן.‬

747
00:43:32,026 --> 00:43:37,448
‫- מבט, מתח, שליטה במידע -‬

748
00:43:50,252 --> 00:43:52,880
‫הייתי צריך להראות את זה לקופולה‬
‫כשפגשתי אותו,‬

749
00:43:52,963 --> 00:43:54,632
‫אבל רק סיפרתי לו על זה.‬

750
00:43:58,677 --> 00:44:01,930
‫בליון מתקיים פסטיבל סרטים.‬

751
00:44:02,556 --> 00:44:05,559
‫בכל שנה, האירוע המרכזי של הפסטיבל‬

752
00:44:05,643 --> 00:44:11,649
‫הוא להזמין שמות גדולים בתעשייה‬
‫ולחלוק להם כבוד.‬

753
00:44:11,732 --> 00:44:13,484
‫באותה שנה, קופולה היה האורח.‬

754
00:44:15,277 --> 00:44:18,030
‫העניקו לו פרס על הישגיו הקולנועיים,‬

755
00:44:18,113 --> 00:44:19,948
‫והתבקשתי להעניק את הפרס.‬

756
00:44:20,866 --> 00:44:22,785
‫אז עליתי לבמה ואמרתי…‬

757
00:44:22,868 --> 00:44:27,956
‫"כשהייתי סטודנט באוניברסיטה,‬
‫למדתי גם את הסרטים שלך.‬

758
00:44:28,457 --> 00:44:30,959
‫"ניתחתי את הסצנה מ'הסנדק'."‬

759
00:44:31,043 --> 00:44:33,462
‫אמרתי משהו כזה.‬

760
00:44:34,296 --> 00:44:39,051
‫"למה המצלמה הייתה שם? למה השוט השתנה שם?"‬

761
00:44:39,134 --> 00:44:41,637
‫למה הסצנה הזאת‬
‫הייתה צריכה לבוא אחרי זאת?‬

762
00:44:43,764 --> 00:44:46,600
‫למה השחקן נראה ככה באותו רגע?‬

763
00:44:49,395 --> 00:44:54,900
‫שאלתי את עצמי שאלות כאלה‬
‫וציירתי את הסצנות מ"הסנדק", זו אחר זו.‬

764
00:44:57,778 --> 00:45:00,030
‫הלב שלי עדיין דופק כשאני חושב על זה.‬

765
00:45:01,532 --> 00:45:06,745
‫זה השפיע עליי אחרת‬
‫כשפגשתי אותו פנים אל פנים על אותה הבמה,‬

766
00:45:06,829 --> 00:45:08,747
‫וכשחלקתי איתו סיפורים כאלה.‬

767
00:45:08,831 --> 00:45:11,917
‫זה הרגיש נפלא וסוראליסטי.‬

768
00:45:12,501 --> 00:45:18,507
‫מאז, אפילו כיום,‬
‫אני צופה בסרטים ביחידות של קאטים ושוטים.‬

769
00:45:18,590 --> 00:45:21,218
‫בתוך השוטים האלה,‬
‫אני מחפשת את מקורות האור,‬

770
00:45:21,301 --> 00:45:25,764
‫את המיזנסצנה ופרטים נוספים,‬
‫בזמן שאני צופה בסרט.‬

771
00:45:25,848 --> 00:45:30,269
‫אהבתי את מה שעשינו בהתחלה,‬
‫אבל בהמשך, זה לא היה כל כך נהדר.‬

772
00:45:30,352 --> 00:45:31,687
‫התחלתי לתהות,‬

773
00:45:31,770 --> 00:45:34,940
‫"האם עליי ללמוד שפות ולנתח כל סצנה?‬

774
00:45:35,023 --> 00:45:38,444
‫"מה פתאום? זה ממש משעמם." זה מה שקרה לי.‬

775
00:45:38,527 --> 00:45:43,991
‫הבנתי שלא מתאים לי לנתח כל חלק בסרט.‬

776
00:45:44,074 --> 00:45:48,162
‫זה כוחו של סרט.‬
‫הוא לוכד אותנו מבלי שנהיה מודעים לכך.‬

777
00:45:48,245 --> 00:45:51,665
‫נהניתי לצפות בסרטים יחד, כי היה נחמד לדעת‬

778
00:45:51,749 --> 00:45:55,794
‫שהיו לי חברים שגם רצו לצפות בסרטים האלה.‬

779
00:45:55,878 --> 00:45:58,630
‫דלת צהובה הייתה מקום שבו התאספנו ודיברנו‬

780
00:45:58,714 --> 00:46:01,383
‫ולמדנו דברים שלא ידענו קודם.‬

781
00:46:01,467 --> 00:46:03,886
‫עכשיו נזכרתי בזה.‬

782
00:46:03,969 --> 00:46:10,309
‫בסרט הזה, השחקן מדליק נר‬
‫ואז מכסה אותו תוך כדי הליכה,‬

783
00:46:10,392 --> 00:46:13,228
‫כדי שהוא לא ייכבה.‬

784
00:46:14,271 --> 00:46:17,191
‫- נוסטלגיה‬
‫אנדריי טרקובסקי, 1983 -‬

785
00:46:31,580 --> 00:46:35,501
‫זה היה סרט של טרקובסקי‬
‫שלא הייתי צופה בו היום כי הוא משעמם.‬

786
00:46:35,584 --> 00:46:38,587
‫אין לי מושג למה הסצנה הזאת נחרטה בזיכרוני.‬

787
00:46:38,670 --> 00:46:41,507
‫כשצפיתי בסרט הזה, הבנתי שקולנוע הוא אמנות,‬

788
00:46:41,590 --> 00:46:43,926
‫ושאני יכולה להקדיש לו את חיי.‬

789
00:46:50,808 --> 00:46:53,811
‫אני חושב שהסצנה הזאת נמשכה יותר מחמש דקות.‬

790
00:46:54,812 --> 00:46:58,065
‫"מה זה לעזאזל? לזה הכוונה בקולנוע?"‬

791
00:46:58,148 --> 00:47:00,567
‫בזמנו, זה מה שחשבתי.‬

792
00:47:02,986 --> 00:47:04,655
‫- השור הזועם‬
‫מרטין סקורסזה, 1980 -‬

793
00:47:04,738 --> 00:47:08,408
‫ג'ון הו ממש העריץ את מרטין סקורסזה.‬

794
00:47:10,369 --> 00:47:12,704
‫השם המקורי היה "השור הזועם".‬

795
00:47:12,788 --> 00:47:16,959
‫אבל באופן מוזר, חברת הווידאו‬
‫הוציאה את הסרט בשם "אגרוף הזעם".‬

796
00:47:17,042 --> 00:47:18,460
‫- אגרוף הזעם‬
‫השור הזועם -‬

797
00:47:18,544 --> 00:47:21,380
‫בכתוביות הקוריאניות בסרט היו המון בעיות.‬

798
00:47:21,463 --> 00:47:25,843
‫אבל למרות זאת, רצף קרב האגרוף והכול‬

799
00:47:25,926 --> 00:47:28,095
‫היה פשוט מדהים,‬

800
00:47:28,178 --> 00:47:30,973
‫ואני זוכר שהשתגענו כשצפינו בזה.‬

801
00:47:31,056 --> 00:47:35,602
‫הבמאי לי, דיברת הרבה גם על העריכה והצילום.‬

802
00:47:35,686 --> 00:47:38,397
‫הייתי בימיי הראשונים של לימודי קולנוע.‬

803
00:47:38,480 --> 00:47:45,279
‫פעם חשבתי שסצנות מוצלחות‬
‫נוצרות בזכות עריכות מסובכות וצילום.‬

804
00:47:47,155 --> 00:47:50,534
‫אבל כידוע לך, הסצנה הזאת פשוטה מאוד.‬

805
00:47:51,577 --> 00:47:52,411
‫זיינת את אשתי?‬

806
00:47:52,494 --> 00:47:54,162
‫"'ביפ' את אשתי?"‬

807
00:47:55,163 --> 00:47:56,915
‫זיינת את אשתי?‬
‫-מה?‬

808
00:47:56,999 --> 00:47:58,333
‫זיינת את אשתי?‬

809
00:47:59,710 --> 00:48:03,881
‫זה פשוט, מצמרר ומצחיק,‬
‫ואתה מרגיש עצוב מאוד כשהסצנה מסתיימת.‬

810
00:48:03,964 --> 00:48:07,551
‫איך אתה יכול לשאול אותי את זה? אני אחיך.‬
‫אתה שואל אותי את זה?‬

811
00:48:08,176 --> 00:48:12,055
‫אתה רואה את הפנים של ג'ו פשי,‬
‫ולאחר מכן כמה שוטים נוספים.‬

812
00:48:12,139 --> 00:48:14,057
‫ואז המצלמה זזה רק פעם אחת.‬

813
00:48:14,141 --> 00:48:17,978
‫כשדה נירו עולה במדרגות, זה ממש מפחיד.‬

814
00:48:18,061 --> 00:48:23,609
‫אחרי שהוא עולה למעלה,‬
‫אנחנו רואים אלימות מטורפת ופרועה.‬

815
00:48:25,485 --> 00:48:27,988
‫זה מבעית.‬
‫-אני זוכר משהו נוסף שאמרת.‬

816
00:48:28,739 --> 00:48:32,576
‫הסצנה מתחילה בטלוויזיה מקולקלת.‬
‫-כן. דה נירו מתקן את הטלוויזיה.‬

817
00:48:32,659 --> 00:48:36,788
‫אמרת שהטלוויזיה השבורה‬
‫קובעת את הטון הכללי של הסצנה,‬

818
00:48:36,872 --> 00:48:39,625
‫ואני זוכר שהבנתי את זה.‬

819
00:48:39,708 --> 00:48:42,920
‫אמרנו דברים כאלה?‬
‫-ובכן… כן, אמרת!‬

820
00:48:43,003 --> 00:48:46,173
‫אני לא זוכר כלום, אפילו לא מה קרה אתמול.‬

821
00:48:47,132 --> 00:48:50,052
‫- האיש שנטע עצים‬
‫פרדריק בק, 1987 -‬

822
00:48:50,552 --> 00:48:54,514
‫היה סרט הנפשה בשם "האיש שנטע עצים".‬

823
00:48:55,766 --> 00:49:00,562
‫אני מניח שנראיתי אומלל.‬

824
00:49:01,396 --> 00:49:02,564
‫הון-אה אמרה לי,‬

825
00:49:03,357 --> 00:49:07,444
‫"ג'ונג-טאה, כשהחיים קשים ואתה מרגיש שבור,‬

826
00:49:08,528 --> 00:49:12,991
‫"אתה צריך לצפות בסרטים כאלה. זה יעזור לך."‬

827
00:49:13,492 --> 00:49:14,993
‫זה היה כל כך נחמד.‬

828
00:49:17,329 --> 00:49:20,499
‫כנראה הרגשתי‬
‫שאני יכולה לומר מה שאני חושבת.‬

829
00:49:20,582 --> 00:49:24,252
‫חשבתי שג'ונג-טאה הוא זה‬
‫שאמר לי לצפות סרט הזה.‬

830
00:49:27,005 --> 00:49:30,425
‫חשבתי, "בזכותו הכרתי סרט ממש נהדר".‬

831
00:49:30,509 --> 00:49:35,347
‫זה באמת סרט נפלא.‬
‫צפיתי בו פעמים רבות לאחר מכן.‬

832
00:49:36,056 --> 00:49:37,891
‫בעיניי, זה הסרט הכי יפה שיש.‬

833
00:49:37,975 --> 00:49:41,770
‫אני לא בוכה.‬
‫העיניים שלי דומעות כי הן זקנות!‬

834
00:49:41,853 --> 00:49:43,855
‫לשניכם יש זיכרונות שונים.‬

835
00:49:43,939 --> 00:49:45,816
‫כן, זה בדיוק כמו "רשומון".‬

836
00:49:51,780 --> 00:49:53,782
‫אני רואה את הדלת הצהובה.‬
‫-זו הדלת.‬

837
00:49:53,865 --> 00:49:55,117
‫כן, אתה צודק.‬

838
00:49:56,284 --> 00:49:58,620
‫מישהו מביים.‬
‫-אנחנו עושים משהו.‬

839
00:49:58,704 --> 00:50:01,039
‫היא חוזרת על ההופעה הנוקשה שלה.‬

840
00:50:02,708 --> 00:50:04,459
‫אלה סרטי שמונה מ"מ.‬

841
00:50:05,210 --> 00:50:08,714
‫הם היו אצלי בבית ב-30 השנים האחרונות‬
‫בקופסת העץ.‬

842
00:50:08,797 --> 00:50:10,424
‫אפשר לראות הכול.‬

843
00:50:11,758 --> 00:50:13,927
‫לא היה קל להשיג מצלמות.‬

844
00:50:14,011 --> 00:50:15,137
‫נכון.‬

845
00:50:15,220 --> 00:50:17,848
‫במיוחד מצלמות וידאו. הסרטים היו יקרים מדי.‬

846
00:50:17,931 --> 00:50:20,767
‫נכון.‬
‫-הידיים שלנו רעדו כשצילמנו.‬

847
00:50:20,851 --> 00:50:25,105
‫זה היה מפחיד‬
‫להשתמש ב-24 פריימים בשנייה אחת בלבד.‬

848
00:50:34,489 --> 00:50:38,493
‫זה בוודאי היה בסביבות 1992.‬

849
00:50:38,577 --> 00:50:41,163
‫הייתי צריך לחסוך את הכסף.‬

850
00:50:45,542 --> 00:50:48,587
‫הוא חסך כסף מהעבודה כמנהל בחדר הלימוד.‬

851
00:50:48,670 --> 00:50:52,507
‫אני חושב שהוא הרוויח 300,000 וון בחודש.‬

852
00:50:54,051 --> 00:50:58,388
‫הוא שאל אותי אם הוא יכול‬
‫לקנות מצלמה טובה בכסף הזה.‬

853
00:50:58,472 --> 00:51:03,018
‫בסוואן פלאזה ובצ'ונגגייצ'ון‬
‫הציעו הרבה מכשירי חשמל למכירה.‬

854
00:51:03,977 --> 00:51:08,065
‫זו הייתה מצלמה יקרה בזמנו.‬
‫היטאצ'י 8200 סופר VHS.‬

855
00:51:09,024 --> 00:51:12,944
‫קניתי אותה, ולמחרת, לקחתי אותה לדלת צהובה.‬

856
00:51:13,653 --> 00:51:16,823
‫החזקתי אותה ככה בזרועותיי במהלך הסמינר.‬

857
00:51:16,907 --> 00:51:18,909
‫היא גם הייתה ענקית.‬

858
00:51:19,951 --> 00:51:25,040
‫דפדפתי בדפים כשהחזקתי את המצלמה בזרועותיי,‬
‫וליטפתי אותה.‬

859
00:51:25,999 --> 00:51:28,168
‫זה היה מלחיץ, מה יש לומר?‬

860
00:51:28,251 --> 00:51:31,671
‫זה היה הציוד הראשון שלנו, וזה הלחיץ אותנו.‬

861
00:51:49,606 --> 00:51:53,944
‫השתמשתי במצלמה בעבודות במשרה חלקית,‬
‫כמו צילומי סרטי חתונות.‬

862
00:51:54,486 --> 00:51:56,988
‫קיבלתי עבודה כצלם באירועים שונים.‬

863
00:51:57,072 --> 00:51:59,991
‫מסיבות הואגאפ, דולג'אנצ'י, חתונות ועוד.‬

864
00:52:12,087 --> 00:52:13,338
‫כולם כאן.‬
‫-הצילום הזה.‬

865
00:52:13,421 --> 00:52:15,674
‫אנחנו נראים נהדר בתמונה הזאת. היא יפה.‬

866
00:52:16,216 --> 00:52:19,386
‫ביונג-הון וסאוק-וו נמצאים זה ליד זה.‬

867
00:52:19,970 --> 00:52:23,014
‫יש שמועה שביונג-הון עזב את התעשייה בגללי.‬

868
00:52:23,098 --> 00:52:24,057
‫- לי ביונג-הון -‬

869
00:52:24,141 --> 00:52:26,268
‫סאוק-וו מרגיש אשם בגללך, ביונג-הון.‬

870
00:52:26,351 --> 00:52:27,435
‫למה? בגלל מה?‬

871
00:52:27,519 --> 00:52:31,022
‫כי הוא צעק עליך כל כך הרבה‬
‫כשצילם סרטים קצרים.‬

872
00:52:33,567 --> 00:52:35,652
‫ג'ון הו מתחבא שם מאחור.‬

873
00:52:35,735 --> 00:52:37,154
‫נכון.‬
‫-מה הוא זומם?‬

874
00:52:39,114 --> 00:52:40,949
‫אין לי מושג מתי זה צולם.‬

875
00:52:41,032 --> 00:52:44,703
‫גם אני לא כל כך בטוח.‬
‫איך זה שצילמנו את התמונה הזאת?‬

876
00:52:44,786 --> 00:52:47,205
‫אולי זה היה בלהט הרגע?‬

877
00:52:47,289 --> 00:52:50,876
‫אבל כולנו לבושים יפה מדי.‬

878
00:52:51,418 --> 00:52:52,586
‫אלוהים, הון-אה!‬

879
00:52:54,212 --> 00:52:56,047
‫כן, זה מאותו יום.‬
‫-נכון.‬

880
00:52:56,840 --> 00:52:58,925
‫אני משתחווה בפני מישהו כאן?‬

881
00:52:59,009 --> 00:53:00,927
‫אני חושבת שזה טקס.‬
‫-כן.‬

882
00:53:01,011 --> 00:53:04,431
‫אני רואה את הראש של מצלמת ההיטאצ'י שם.‬

883
00:53:06,308 --> 00:53:08,059
‫זה טקס הפתיחה שלנו!‬
‫-נכון!‬

884
00:53:08,143 --> 00:53:10,478
‫זה מה שכתוב שם.‬
‫-כן.‬

885
00:53:11,188 --> 00:53:13,607
‫נראה לי.‬
‫-אני זוכרת את ראש החזיר הזה.‬

886
00:53:13,690 --> 00:53:14,774
‫כן.‬

887
00:53:16,026 --> 00:53:20,197
‫לא יכולנו להרשות לעצמנו ראש חזיר אמיתי,‬
‫אז ציירתי אותו על נייר.‬

888
00:53:20,280 --> 00:53:23,033
‫זה ציור שלי.‬
‫-כן, ג'ון הו צייר את זה.‬

889
00:53:23,116 --> 00:53:26,203
‫כתבתי את סדר האירועים‬
‫על גיליון הנייר הענקי הזה.‬

890
00:53:26,286 --> 00:53:28,371
‫באמת?‬
‫-אז זה כתב היד שלך.‬

891
00:53:28,455 --> 00:53:29,706
‫כתב היד הזה?‬
‫-כן.‬

892
00:53:29,789 --> 00:53:31,041
‫זה לא כתב היד שלי.‬

893
00:53:31,124 --> 00:53:33,543
‫אני רואה שכתוב שם "גורילה".‬

894
00:53:33,627 --> 00:53:35,754
‫שתיים. כן, "גורילה 2".‬
‫-גורילה 2.‬

895
00:53:35,837 --> 00:53:37,172
‫זה היה גורילה 2?‬
‫-כן.‬

896
00:53:37,255 --> 00:53:40,592
‫זה "חיפוש אחר גן עדן"?‬
‫-כן, "חיפוש אחר גן עדן".‬

897
00:53:40,675 --> 00:53:44,930
‫גורילה 2, כאילו שזו סדרה. כמה מביך.‬

898
00:53:48,516 --> 00:53:54,189
‫הבמאי צ'וי ג'ונג-טאה ייסד מועדון‬
‫עם כמה אנשים צעירים שהיו להוטים לקולנוע.‬

899
00:53:54,731 --> 00:53:57,734
‫הם אמרו שהם עורכים הקרנה לרגל סוף השנה.‬

900
00:53:59,653 --> 00:54:05,283
‫צ'וי ג'ונג-טאה, וו היון, ואהן נאה-סאנג.‬
‫היון ונאה-סאנג הם שחקנים עסוקים מאוד כיום.‬

901
00:54:05,909 --> 00:54:07,577
‫הם היו קרובים מאוד.‬

902
00:54:07,661 --> 00:54:11,915
‫היון ונאה-סאנג‬
‫הגיעו לעתים קרובות לדלת צהובה.‬

903
00:54:11,998 --> 00:54:14,000
‫גם שתינו הרבה ביחד.‬

904
00:54:14,918 --> 00:54:15,752
‫נכון.‬

905
00:54:16,670 --> 00:54:17,671
‫הקרנה?‬

906
00:54:17,754 --> 00:54:19,714
‫חשבתי שזה יהיה אירוע גדול ומפואר.‬

907
00:54:19,798 --> 00:54:21,633
‫- אהן נאה-סאנג, וו היון‬
‫שחקנים -‬

908
00:54:21,716 --> 00:54:24,261
‫אבל הוא התקיים במשרד זעיר.‬

909
00:54:24,344 --> 00:54:27,305
‫אני זוכר שהלכתי לצפות בהקרנה.‬

910
00:54:27,389 --> 00:54:31,309
‫זה היה די משעמם ומייגע.‬
‫חשבתי, "כן, לא ציפיתי להרבה".‬

911
00:54:31,393 --> 00:54:34,896
‫אז לא ממש התעניינתי, ואז…‬

912
00:54:38,441 --> 00:54:39,359
‫- מאת ג'ון הו -‬

913
00:54:39,442 --> 00:54:42,696
‫ברגע שהסרט של ג'ון הו התחיל, חשבתי…‬

914
00:54:42,779 --> 00:54:45,448
‫"מה זה?" ונשאבתי לגמרי פנימה.‬

915
00:54:45,532 --> 00:54:46,366
‫- בבימוי: בונג -‬

916
00:54:46,449 --> 00:54:49,035
‫אני ממש רוצה לצפות בו שוב. אני רציני.‬

917
00:54:50,370 --> 00:54:51,871
‫- תודה מיוחדת לדונג הון -‬

918
00:54:51,913 --> 00:54:54,124
‫מה היה התפקידים שלכם בסרט ההנפשה?‬

919
00:54:54,666 --> 00:54:56,167
‫אתה מתכוון לגורילה?‬

920
00:54:56,251 --> 00:54:59,337
‫היית אחראי על הפעלת הבובות?‬
‫-עשינו את זה בתורות.‬

921
00:54:59,421 --> 00:55:01,298
‫או שהיית אחראי על המצלמה?‬

922
00:55:01,381 --> 00:55:06,386
‫לא, מי שהתעייף היה אחראי על המצלמה.‬

923
00:55:06,469 --> 00:55:09,556
‫מי שהיה לו יותר אנרגיה הזיז את הבובות.‬
‫-אתה, נכון?‬

924
00:55:09,639 --> 00:55:12,309
‫גם עלינו בסולם ותלינו את הגורילה מלמעלה.‬

925
00:55:12,392 --> 00:55:14,769
‫כן, אתה עשית את הדברים המסוכנים.‬
‫-נכון.‬

926
00:55:15,812 --> 00:55:17,480
‫תלית אותה על הצינורות.‬
‫-כן.‬

927
00:55:17,564 --> 00:55:20,317
‫חשבתי שזה יהיה כיף.‬

928
00:55:20,400 --> 00:55:21,985
‫בהתחלה?‬
‫-כן, בהתחלה.‬

929
00:55:22,068 --> 00:55:24,904
‫במשך כיומיים,‬

930
00:55:24,988 --> 00:55:28,074
‫צילמנו במרתף של דירה,‬

931
00:55:28,158 --> 00:55:31,161
‫המקום עם הצינורות‬
‫ב"כלבים נובחים לעולם לא נושכים".‬

932
00:55:31,244 --> 00:55:34,581
‫הזזנו שם את בובת הגורילה לאט-לאט‬
‫כדי לצלם את הסרט.‬

933
00:55:34,664 --> 00:55:36,082
‫זה היה ממש קשה.‬

934
00:55:36,958 --> 00:55:40,754
‫- אני רואה שמיים כחולים… ו… -‬

935
00:55:41,880 --> 00:55:47,510
‫- יער ירוק‬
‫ונושם אוויר צח… -‬

936
00:55:47,594 --> 00:55:50,930
‫במצלמת ההיטאצ'י 8200‬
‫היו הרבה מאפיינים מורכבים.‬

937
00:55:51,014 --> 00:55:53,683
‫השתמשתי בה כדי לצלם ולערוך את הסרט.‬

938
00:55:53,767 --> 00:55:56,353
‫ויכולתי גם להוסיף כתוביות,‬

939
00:55:56,853 --> 00:55:59,689
‫לא בקוריאנית, אלא באנגלית.‬

940
00:55:59,773 --> 00:56:01,441
‫- ואני אוכל בננה בכל יום. -‬

941
00:56:01,524 --> 00:56:06,363
‫לא הייתה לי ברירה אלא לצלם סרט אילם‬
‫ולהוסיף כתוביות באנגלית בתחתית.‬

942
00:56:14,496 --> 00:56:19,334
‫הדמות הראשית, גורילה‬
‫עולה על אבן ועושה קקי.‬

943
00:56:20,460 --> 00:56:22,128
‫כן, הייתה לנו אבן.‬
‫-נכון?‬

944
00:56:22,212 --> 00:56:24,130
‫היא מחרבנת על האבן.‬

945
00:56:24,381 --> 00:56:25,215
‫- אוי… חרא… -‬

946
00:56:25,298 --> 00:56:28,885
‫הקול הזה הוא של הבמאי בונג.‬
‫הנהמות בזמן שהוא מחרבן.‬

947
00:56:37,143 --> 00:56:40,814
‫הקקי הופך לתולעת קקי שתוקפת את הגורילה.‬

948
00:56:42,232 --> 00:56:43,316
‫ואז…‬

949
00:56:43,400 --> 00:56:46,236
‫מביך אפילו לשמוע את זה.‬

950
00:56:51,449 --> 00:56:55,954
‫במובן מסוים, זה היה סרט מפלצות.‬
‫מופיע בו יצור מסתורי.‬

951
00:56:56,037 --> 00:57:01,709
‫עשינו את תולעי המפלצת מחמר לבן.‬

952
00:57:01,793 --> 00:57:05,672
‫חשבתי שזה יהיה מגעיל מדי‬
‫אם נשתמש בחמר חום. דוחה מדי.‬

953
00:57:05,755 --> 00:57:07,590
‫- לא! אמא, תולעת חרא -‬

954
00:57:07,674 --> 00:57:10,051
‫המפלצות תוקפות את הגורילה ומתחיל קרב.‬

955
00:57:14,305 --> 00:57:17,559
‫הסיפור היה על הגורילה‬
‫שמנסה להגיע למקום שאין בו מפלצות.‬

956
00:57:17,642 --> 00:57:18,685
‫- אל תיגעו בדג שלי! -‬

957
00:57:21,688 --> 00:57:25,775
‫גורילה שגרה במרתף חשוך ומלוכלך‬

958
00:57:25,859 --> 00:57:29,529
‫בורחת כדי למצוא את גן העדן שלה.‬

959
00:57:29,612 --> 00:57:33,116
‫ומכאן השם הילדותי "חיפוש אחר גן עדן".‬

960
00:57:35,368 --> 00:57:38,204
‫היה עץ שופע באמצע השדה.‬

961
00:57:38,288 --> 00:57:44,127
‫הגורילה מתחילה לחלום‬
‫על לקטוף בננות טריות מהעץ ולאכול אותן.‬

962
00:57:45,044 --> 00:57:47,714
‫גורילה אמורה לטפס על עצים,‬

963
00:57:47,797 --> 00:57:54,554
‫אבל הגורילה הזאת מטפסת‬
‫על צינורות אפורים על תקרה במרתף,‬

964
00:57:54,637 --> 00:57:56,222
‫וחולמת על הבריחה שלה.‬

965
00:57:59,184 --> 00:58:03,897
‫כשהגורילה החלה לנוע,‬
‫ולעשות מאמץ כדי להשיג את מטרתה,‬

966
00:58:03,980 --> 00:58:05,732
‫- זהו זה.‬
‫קופסה שחורה! -‬

967
00:58:05,815 --> 00:58:10,570
‫חשבתי, "כמה מוזר.‬
‫זו עלילה פשוטה, סיפור פשוט.‬

968
00:58:10,653 --> 00:58:15,074
‫"אבל כשזה משולב עם דמיון קולנועי,‬

969
00:58:15,158 --> 00:58:18,495
‫"אפשר ליצור משהו מדהים."‬

970
00:58:30,006 --> 00:58:33,426
‫אולי חשבתי ככה כי לא הייתי חלק מההפקה.‬

971
00:58:33,510 --> 00:58:38,556
‫לא הבנתי כמה קשה לצלם סרט כזה.‬

972
00:58:38,640 --> 00:58:42,227
‫לא יכולתי פשוט לומר,‬
‫"אני לא חושב שזה באמת מדהים".‬

973
00:58:42,310 --> 00:58:46,314
‫כל החברים שלמדו קולנוע‬
‫נתנו לו ביקורות טובות,‬

974
00:58:46,397 --> 00:58:48,650
‫אז לא יכולתי לומר שום דבר אחר.‬

975
00:58:48,733 --> 00:58:51,361
‫אז פשוט אמרתי, "עבודה יפה".‬

976
00:58:51,444 --> 00:58:55,281
‫זו הייתה הביקורת היחידה‬
‫שיכולתי לתת על הסרט הזה.‬

977
00:58:55,365 --> 00:58:59,619
‫כבר אמרתי שהייתי יהיר אז,‬

978
00:59:00,537 --> 00:59:02,705
‫ולא חשבתי שהסרט ממש מוצלח.‬

979
00:59:02,789 --> 00:59:04,999
‫זה נקרא "אנימציית סטופ-מושן", נכון?‬

980
00:59:05,041 --> 00:59:06,501
‫- וולאס וגרומיט‬
‫1989 -‬

981
00:59:06,543 --> 00:59:08,545
‫זה נקרא גם "צילום ושחרור".‬

982
00:59:08,628 --> 00:59:12,549
‫נראה לי שחשבתי,‬
‫"אם למצלמה יש את הפונקציה הזאת,‬

983
00:59:12,632 --> 00:59:15,301
‫"כל אחד יכול לצלם את זה."‬

984
00:59:15,385 --> 00:59:19,305
‫הייתי כל כך נבוך‬
‫כשהקרנתי את הסרט במסיבת סוף השנה.‬

985
00:59:19,389 --> 00:59:22,475
‫אני זוכר שהפנים שלי האדימו.‬

986
00:59:22,559 --> 00:59:26,396
‫אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה‬
‫שיצרתי משהו עם עלילה.‬

987
00:59:26,479 --> 00:59:31,067
‫והיו שם בין 15 ל-20 אנשים.‬

988
00:59:31,150 --> 00:59:33,486
‫אז הם היו כמו קהל.‬

989
00:59:33,570 --> 00:59:36,114
‫זו הייתה מסיבת סוף שנה רגילה, וכולם אמרו,‬

990
00:59:36,197 --> 00:59:40,618
‫"בוא נצפה בזה כבר.‬
‫תגמור עם זה ותתחיל לשתות."‬

991
00:59:40,702 --> 00:59:43,496
‫אבל הייתי ממש לחוץ.‬

992
00:59:43,580 --> 00:59:46,583
‫אני זוכר שהסמקתי עד שורשי שערותיי.‬

993
00:59:48,251 --> 00:59:51,254
‫ואז החלטתי לוותר על סרטי הנפשה‬

994
00:59:51,337 --> 00:59:54,048
‫ולעבור לסרטי לייב-אקשן.‬

995
00:59:54,132 --> 00:59:57,218
‫הייתי צריך להזיז את הבובות קצת בכל פעם,‬

996
00:59:57,302 --> 01:00:02,473
‫ובשלב מסוים,‬
‫פיתחתי עוינות כלפי הדמות הראשית.‬

997
01:00:02,974 --> 01:00:03,808
‫- הסוף -‬

998
01:00:03,891 --> 01:00:06,227
‫כל הזמן חשבתי, "אולי תזוזי בעצמך?"‬

999
01:00:06,311 --> 01:00:09,689
‫באופן טבעי, עברתי ללייב-אקשן‬
‫שבו השחקנים זזים בעצמם.‬

1000
01:00:09,772 --> 01:00:10,857
‫כן.‬
‫-זו הסיבה.‬

1001
01:00:10,940 --> 01:00:15,778
‫אבל במבט לאחור,‬
‫אתה לא חושב שהיינו קצת מטורפים?‬

1002
01:00:15,862 --> 01:00:19,282
‫העובדה שנשארנו ערים כל הלילה‬
‫וצילמנו את הסרט.‬

1003
01:00:19,365 --> 01:00:21,367
‫התחלנו בסביבות שמונה בערב.‬

1004
01:00:21,451 --> 01:00:22,869
‫מזג האוויר היה קר או חם?‬

1005
01:00:23,870 --> 01:00:26,873
‫אני לא זוכר.‬
‫הייתי כל כך מרוכז בצילומים ששכחתי.‬

1006
01:00:27,749 --> 01:00:29,667
‫לא, אני חושב שהיה קר.‬
‫-היה קריר.‬

1007
01:00:29,751 --> 01:00:31,419
‫אני חושב שלבשנו מעילים.‬

1008
01:00:31,502 --> 01:00:34,672
‫באותו זמן, אמא שלך…‬
‫-כן, אמא שלי ירדה למטה.‬

1009
01:00:34,756 --> 01:00:38,593
‫היא ירדה למטה מאוחר בלילה,‬
‫והסתכלה עלינו במבט מלא רחמים.‬

1010
01:00:38,676 --> 01:00:40,928
‫היא שאלה אם כבר סיימנו.‬
‫-נכון.‬

1011
01:00:41,012 --> 01:00:44,432
‫באותו זמן, כבר השתחררתי מהצבא.‬

1012
01:00:44,515 --> 01:00:45,516
‫כן, נכון.‬

1013
01:00:46,100 --> 01:00:50,855
‫בנה הבוגר היה במרתף‬
‫עם בובת גורילה באמצע הלילה.‬

1014
01:00:50,938 --> 01:00:53,191
‫נכון.‬
‫-זה בטח ממש הטריד אותה.‬

1015
01:00:53,274 --> 01:00:56,527
‫היא בוודאי הייתה ממש מתוסכלת.‬

1016
01:00:57,278 --> 01:01:03,951
‫אני מאמין שהמרכיבים הבסיסיים‬
‫בסרטיו העכשוויים של הבמאי בונג‬

1017
01:01:04,452 --> 01:01:06,537
‫קיימים כבר ב"גורילה".‬

1018
01:01:07,997 --> 01:01:10,041
‫- אי-קוהרנטיות‬
‫בונג ג'ון הו, 1994 -‬

1019
01:01:10,124 --> 01:01:12,919
‫ברוב הסרטים שלו יש סצנות שמצולמות במרתף.‬

1020
01:01:13,670 --> 01:01:18,508
‫אתה יכול לרדת למרתף ולהתעסק בענייניך.‬

1021
01:01:24,722 --> 01:01:29,477
‫השירותים במשרד התחזוקה רחוקים מדי מכאן.‬

1022
01:01:32,689 --> 01:01:34,899
‫זה הסיפור מהזמן שבו הדירה הזאת נבנתה.‬

1023
01:01:34,982 --> 01:01:37,610
‫- כלבים נובחים אינם נושכים‬
‫בונג ג'ון הו, 2000 -‬

1024
01:01:37,694 --> 01:01:39,946
‫ב-1988, כשענף בניית הדירות זכה לשגשוג…‬

1025
01:01:40,029 --> 01:01:42,115
‫- זיכרונות מרצח‬
‫בונג ג'ון הו, 2003 -‬

1026
01:01:42,198 --> 01:01:44,784
‫מאז שהשתחררת מהצבא והגעת למפעל בעיר הזאת‬

1027
01:01:44,867 --> 01:01:47,787
‫היו סדרה של תקריות.‬

1028
01:01:47,870 --> 01:01:50,123
‫אני לא חושב שזה זיוף או פשע.‬

1029
01:01:50,206 --> 01:01:51,916
‫- פרזיטים‬
‫בונג ג'ון הו, 2019 -‬

1030
01:01:51,999 --> 01:01:56,295
‫אני הולך לאוניברסיטה הזאת בשנה הבאה.‬
‫-וואו, תכננת הכול!‬

1031
01:01:59,382 --> 01:02:01,467
‫"הוא יצליח."‬
‫-כן.‬

1032
01:02:01,968 --> 01:02:05,054
‫ידעתי זאת, אבל לא שהוא עד כדי כך יצליח.‬

1033
01:02:07,014 --> 01:02:09,517
‫אז הוא אמר… זאת אומרת…‬

1034
01:02:09,600 --> 01:02:13,521
‫הוא טוב במספרים.‬
‫הוא אף פעם לא מבזבז כסף על שום דבר.‬

1035
01:02:14,105 --> 01:02:20,486
‫הבחור הזה מימן‬
‫את הסרט הקצר הראשון של הבמאי בונג,‬

1036
01:02:20,987 --> 01:02:22,071
‫"גבר לבן".‬

1037
01:02:22,780 --> 01:02:24,949
‫חשבתי שנתת לו כשלושה מיליון וון.‬

1038
01:02:25,032 --> 01:02:26,534
‫לא.‬
‫-כמה נתת לו?‬

1039
01:02:26,617 --> 01:02:29,287
‫אני בקושי זוכר.‬
‫-באמת?‬

1040
01:02:29,370 --> 01:02:30,788
‫חלק מהסכום.‬

1041
01:02:30,872 --> 01:02:33,583
‫זה מה שאני זוכר, אבל הוא רשם כמה נתתי.‬

1042
01:02:33,666 --> 01:02:35,418
‫500,000 וון. כן.‬
‫-הוא בטוח?‬

1043
01:02:35,501 --> 01:02:37,670
‫אמרת לי שנתת לו שלושה מיליון וון.‬

1044
01:02:37,754 --> 01:02:39,172
‫באמת?‬
‫-שיקרת לי.‬

1045
01:02:39,255 --> 01:02:44,260
‫היון היה שם במסיבת סוף השנה,‬
‫וצפה בסרט ההנפשה שלי.‬

1046
01:02:44,886 --> 01:02:47,305
‫בזכות זה, כשצילמתי את "גבר לבן",‬

1047
01:02:47,388 --> 01:02:49,640
‫הוא ביצע השקעה חלקית, אפשר לומר.‬

1048
01:02:49,724 --> 01:02:51,476
‫- גבר לבן‬
‫בונג ג'ון הו, 1994 -‬

1049
01:02:51,559 --> 01:02:54,395
‫הוא נתן לי חלק מהכסף‬
‫כשצילמתי את הסרט הקצר.‬

1050
01:02:56,481 --> 01:02:58,274
‫- מימון הפקה: וו היון-הי -‬

1051
01:02:58,357 --> 01:03:01,861
‫וו היון-הי? מסתבר שג'ון הו לא ידע את שמי.‬

1052
01:03:03,446 --> 01:03:05,865
‫הוא עדיין… לא, הוא בטח יודע עכשיו מה שמך.‬

1053
01:03:06,449 --> 01:03:09,368
‫זה אולי יישמע קצת מוזר,‬

1054
01:03:09,452 --> 01:03:12,872
‫אבל זו הפעם הראשונה שעזרתי למישהו‬

1055
01:03:12,955 --> 01:03:14,999
‫והתחרטתי על זה.‬

1056
01:03:15,833 --> 01:03:17,168
‫לא התחרטתי על זה אז.‬

1057
01:03:18,419 --> 01:03:20,671
‫אבל אחרי כמה שנים…‬

1058
01:03:23,049 --> 01:03:24,801
‫הוא צילם את "זיכרונות מרצח".‬

1059
01:03:24,884 --> 01:03:25,760
‫- זיכרונות מרצח -‬

1060
01:03:25,843 --> 01:03:28,179
‫לאחר שצפיתי בסרט‬

1061
01:03:28,262 --> 01:03:32,099
‫ליבי היה כבד והרגשתי המום.‬

1062
01:03:32,183 --> 01:03:35,436
‫הייתי מוצף ברגשות עמוקים.‬

1063
01:03:36,562 --> 01:03:37,563
‫אמרתי לעצמי,‬

1064
01:03:39,148 --> 01:03:40,525
‫"הייתי צריך לשלם הכול.‬

1065
01:03:44,320 --> 01:03:45,822
‫"את כל תקציב ההפקה.‬

1066
01:03:46,322 --> 01:03:50,243
‫"למה הייתי כזה קמצן ומימנתי רק חלק ממנה?"‬

1067
01:03:50,326 --> 01:03:51,994
‫זה מה שבאמת חשבתי.‬

1068
01:04:02,505 --> 01:04:06,342
‫ממש בסוף הסרט, היה עץ בודד.‬

1069
01:04:06,425 --> 01:04:09,011
‫שם הסרט היה "חיפוש אחר גן עדן".‬

1070
01:04:09,512 --> 01:04:11,055
‫כשאני חושבת על זה עכשיו,‬

1071
01:04:11,806 --> 01:04:14,767
‫אני מניחה שכולנו רצינו למצוא משהו.‬

1072
01:04:14,851 --> 01:04:16,602
‫זה מה שאני חושבת.‬

1073
01:04:19,939 --> 01:04:24,360
‫בסוף הסרט הגורילה מגיעה לעץ, ועומדת לפניו.‬

1074
01:04:24,443 --> 01:04:29,282
‫אנחנו מסתכלים על הגורילה מאחור,‬
‫אבל כשהמצלמה מתרחקת לאט…‬

1075
01:04:33,119 --> 01:04:38,708
‫מתברר שעץ הבננה נמצא בטלוויזיה.‬

1076
01:04:44,964 --> 01:04:47,633
‫אני חושבת שעלו בי דמעות בסוף.‬

1077
01:04:48,384 --> 01:04:53,806
‫הסרט היה עשוי כל כך טוב,‬
‫ואפשר היה להזדהות עם הגורילה.‬

1078
01:04:57,602 --> 01:05:02,690
‫בזמנו, הסתובבתי עדיין באוניברסיטה.‬

1079
01:05:03,774 --> 01:05:07,194
‫הייתי מובטלת, לא הרווחתי כסף.‬

1080
01:05:08,154 --> 01:05:11,574
‫לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות,‬

1081
01:05:11,657 --> 01:05:14,410
‫או מה אני אמורה לעשות.‬

1082
01:05:14,911 --> 01:05:18,080
‫אבל הייתי בטוחה לאן אני לא רוצה ללכת.‬

1083
01:05:21,500 --> 01:05:23,252
‫אז במובן מסוים,‬

1084
01:05:24,754 --> 01:05:26,505
‫הייתי כמו הגורילה.‬

1085
01:05:27,340 --> 01:05:28,424
‫כן, זה נכון.‬

1086
01:05:31,135 --> 01:05:35,890
‫- חיפוש אחר גן עדן -‬

1087
01:05:37,516 --> 01:05:39,352
‫כשחושבים על תרבות סרטי הווידאו,‬

1088
01:05:39,435 --> 01:05:44,190
‫פתיחת הקולנוע החדש מחר‬
‫תביא איתה מהפכה נהדרת.‬

1089
01:05:44,273 --> 01:05:45,858
‫למעשה, ביקרתי שם קודם.‬

1090
01:05:46,484 --> 01:05:50,321
‫- אולם הקולנוע האמנותי הראשון‬
‫סינמטק דונגסונג -‬

1091
01:05:50,404 --> 01:05:54,742
‫אולם הקולנוע האמנותי הראשון בקוריאה‬
‫ייפתח מחר.‬

1092
01:05:58,704 --> 01:06:04,627
‫לאחר רוסיה, "נוסטלגיה" של טרקובסקי‬
‫זכה כנראה להצלחה הגדולה ביותר בקוריאה.‬

1093
01:06:04,710 --> 01:06:07,380
‫וכ-60,000 איש צפו ב"הקורבן".‬

1094
01:06:08,255 --> 01:06:11,258
‫כולם הלכו לצפות בסרטים כאלה, ו…‬

1095
01:06:12,718 --> 01:06:14,804
‫ואז היו להם כאבי ראש.‬

1096
01:06:15,972 --> 01:06:19,976
‫אינספור כתבי עת כמו "קולנוע 21" ו"קינו"‬
‫פרסמו את הגיליון הראשון שלהם.‬

1097
01:06:20,893 --> 01:06:25,773
‫כולם קראו את המאמרים של ג'ונג סונג-איל.‬
‫הם היו מאוד פופולריים.‬

1098
01:06:26,357 --> 01:06:30,361
‫לפי הסטטיסטיקה, רווחי "פארק היורה",‬
‫סרט אמריקאי שיצא לפני כמה שנים,‬

1099
01:06:30,444 --> 01:06:34,031
‫היו גבוהים יותר מסך הייצוא השנתי‬
‫של המכוניות מתוצרת קוריאה…‬

1100
01:06:34,115 --> 01:06:35,074
‫אני חושבת…‬

1101
01:06:35,157 --> 01:06:36,158
‫- קים היונג-אוק -‬

1102
01:06:36,242 --> 01:06:41,288
‫שבאמצע וסוף שנות ה-90,‬
‫תעשיית הקולנוע התחילה להתעצב.‬

1103
01:06:41,372 --> 01:06:43,165
‫כמה אנשים זכו פתאום לפרסום.‬

1104
01:06:43,249 --> 01:06:46,335
‫חלקם התמנו לעורכים ראשיים בכתבי עת.‬

1105
01:06:46,419 --> 01:06:48,421
‫תאגידים הצטרפו לתעשיית הקולנוע…‬

1106
01:06:48,504 --> 01:06:50,589
‫אני חושבת שחלק ממה שדרבן אותנו‬

1107
01:06:50,673 --> 01:06:53,509
‫היה שראינו איך הכול מתרחש לנגד עינינו.‬

1108
01:06:54,260 --> 01:06:58,180
‫בשנות ה-70 וה-80,‬
‫צעירים בני דורי שאהבו קולנוע נהגו להיפגש…‬

1109
01:06:58,264 --> 01:06:59,515
‫- קים הונג-ג'ון‬
‫במאי -‬

1110
01:06:59,598 --> 01:07:01,600
‫ולהתלונן על התעשייה.‬

1111
01:07:01,684 --> 01:07:06,147
‫"למה בקוריאה אין פסטיבל סרטים?‬
‫למה בקוריאה אין בית ספר לקולנוע?"‬

1112
01:07:06,230 --> 01:07:08,107
‫- פתיחת בית הספר לקולנוע‬
‫1955 -‬

1113
01:07:09,191 --> 01:07:11,360
‫"למה קוריאה לא מממנת סרטים קצרים?"‬

1114
01:07:11,444 --> 01:07:13,279
‫- פסטיבל הסרטים הקצרים הראשון‬
‫1994 -‬

1115
01:07:13,738 --> 01:07:18,325
‫"אני בטוח שיש גן עדן לסרטים‬
‫איפשהו מחוץ למדינה הזאת."‬

1116
01:07:18,409 --> 01:07:20,286
‫"אני מקווה להגיע לשם יום אחד."‬

1117
01:07:20,870 --> 01:07:24,999
‫פסטיבל הסרטים הבינלאומי הראשון בקוריאה,‬
‫פסטיבל הסרטים של פוסאן,‬

1118
01:07:25,082 --> 01:07:27,793
‫יצא הערב לדרך נהדרת של תשעה ימים.‬

1119
01:07:35,551 --> 01:07:36,469
‫יום אחד,‬

1120
01:07:37,553 --> 01:07:41,640
‫הייתי עסוקה בכתיבת התיזה שלי לתואר שני.‬

1121
01:07:41,724 --> 01:07:43,976
‫כתבתי את התזה שלי על קולנוע.‬

1122
01:07:44,477 --> 01:07:47,021
‫ונתקלתי בג'ון הו בתחנת גאנגנאם.‬

1123
01:07:47,104 --> 01:07:48,856
‫"מה אתה עושה בגאנגנאם?"‬

1124
01:07:48,939 --> 01:07:52,693
‫זה היה ממש מוזר לראות אותו שם,‬
‫כי תמיד נפגשנו בהונגדה.‬

1125
01:07:52,777 --> 01:07:57,573
‫הוא אמר לי שהוא מנסה‬
‫להתקבל לאקדמיה לקולנוע, ו…‬

1126
01:07:57,656 --> 01:08:00,534
‫ושעליו לעבור מבחן באנגלית כדי להתקבל,‬

1127
01:08:00,618 --> 01:08:03,204
‫ושהוא בדרכו לבית ספר ללימודי אנגלית.‬

1128
01:08:03,287 --> 01:08:06,123
‫זה מה שהוא עשה בזמנו, למד אנגלית.‬

1129
01:08:06,207 --> 01:08:09,460
‫זה הפתיע אותי בזמנו.‬
‫גם אני הייתי צעירה וחשבתי,‬

1130
01:08:09,543 --> 01:08:13,964
‫"ג'ון הו באמת חושב על סרטים‬
‫כעל המציאות שלו.‬

1131
01:08:14,048 --> 01:08:17,968
‫"בעיניי, סרטים פשוט סימלו רומנטיקה.‬

1132
01:08:18,594 --> 01:08:20,846
‫"אבל בשבילו, זו קריירה."‬

1133
01:08:20,930 --> 01:08:23,766
‫הבנתי את זה רק במבט לאחור.‬

1134
01:08:23,849 --> 01:08:30,189
‫הצפייה בסרטים והשיחות עליהם‬
‫במכון הקולנוע דלת צהובה,‬

1135
01:08:30,272 --> 01:08:33,651
‫חשבתי שזה מספיק.‬

1136
01:08:33,734 --> 01:08:36,821
‫לא ידעתי מה החברים רוצים.‬

1137
01:08:36,904 --> 01:08:40,866
‫הדבר הכי גדול שפספסתי היה‬
‫שהם רצו לעשות סרטים.‬

1138
01:08:40,950 --> 01:08:43,202
‫הם רצו לצלם סרטים.‬

1139
01:08:43,786 --> 01:08:49,875
‫היו עימותים בגלל דעות שונות בין החברים.‬

1140
01:08:49,959 --> 01:08:53,629
‫היו אי התאמות בתוכנית הלימודים ובכיוון‬

1141
01:08:53,712 --> 01:08:56,340
‫שהחברים רצו לקחת.‬

1142
01:08:56,423 --> 01:08:59,593
‫בגלל הפערים האלה, הגיע רגע שבו‬

1143
01:08:59,677 --> 01:09:02,179
‫הרגשנו לא בנוח זה עם זה.‬

1144
01:09:02,263 --> 01:09:04,765
‫מה שזה לא יהיה,‬

1145
01:09:05,266 --> 01:09:09,687
‫זה שובר את הלב‬
‫לצפות שמשהו ששיאו מאחוריו.‬

1146
01:09:10,479 --> 01:09:13,065
‫אף שדלת צהובה לא הייתה יצור חי,‬

1147
01:09:13,816 --> 01:09:17,153
‫היא דעכה כמו כל יצור חי.‬

1148
01:09:17,236 --> 01:09:19,238
‫ואני צפיתי בתהליך הזה.‬

1149
01:09:19,947 --> 01:09:23,159
‫לכל אחד היו העדפות שונות וטעם אחר.‬

1150
01:09:23,242 --> 01:09:25,244
‫ייתכן שהיינו קבוצה אחת,‬

1151
01:09:25,327 --> 01:09:29,248
‫אבל אני חושבת שזה גם נכון‬
‫שלכל אחד מאיתנו היו חלומות שונים.‬

1152
01:09:29,331 --> 01:09:32,918
‫בהחלט היה משהו שהפריד בינינו.‬

1153
01:09:43,762 --> 01:09:49,268
‫- עד כלות הנשימה -‬

1154
01:09:49,351 --> 01:09:54,023
‫ולכן, החלטנו לסגור את המכון.‬

1155
01:09:54,857 --> 01:09:56,692
‫אבל לאחר מכן,‬

1156
01:09:58,319 --> 01:09:59,570
‫הרגשתי קצת בודד.‬

1157
01:09:59,653 --> 01:10:04,491
‫חלמנו יחד כל כך בלהט‬
‫והשגנו גם הרבה דברים אחרים.‬

1158
01:10:05,117 --> 01:10:06,452
‫זה מה שהיינו,‬

1159
01:10:06,535 --> 01:10:09,371
‫אבל לקח לנו רק רגע אחד כדי להתפרק.‬

1160
01:10:09,455 --> 01:10:11,624
‫ולאחר שהתפרקנו,‬

1161
01:10:12,708 --> 01:10:15,544
‫מה שהיה נעלם מיד, כמו גאות שנסוגה.‬

1162
01:10:18,797 --> 01:10:21,383
‫ואז הייתה הנסיעה.‬

1163
01:10:22,343 --> 01:10:23,844
‫החלטנו לצאת לטיול.‬

1164
01:10:23,928 --> 01:10:27,431
‫נסענו לאיפשהו בגאנגוון-דו ליד הים המזרחי.‬

1165
01:10:28,724 --> 01:10:34,563
‫אלה שרצו להצטרף התאספו בתחנת צ'ונגניאנגני.‬

1166
01:10:34,647 --> 01:10:37,233
‫זה היה טיול נפלא.‬

1167
01:10:38,317 --> 01:10:41,654
‫אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.‬

1168
01:10:41,737 --> 01:10:45,908
‫כשחלפנו על פני ג'ונגדונגג'ין‬
‫והשמש עמדה לזרוח,‬

1169
01:10:45,991 --> 01:10:49,578
‫ניגנו ברכבת את "סונטת אור ירח".‬

1170
01:10:49,662 --> 01:10:51,330
‫זה היה נפלא.‬

1171
01:10:51,413 --> 01:10:54,250
‫בכריזה נאמר שאנחנו מתקרבים לתחנה האחרונה.‬

1172
01:10:54,333 --> 01:10:56,669
‫בעוד שסונטת אור הירח המשיכה להתנגן,‬

1173
01:10:56,752 --> 01:10:59,672
‫הרכבת החליקה לאורך החוף.‬

1174
01:11:03,717 --> 01:11:06,470
‫אני חושב שהזמן שלנו עם דלת צהובה‬

1175
01:11:06,971 --> 01:11:10,599
‫היה כמו מערכה במחזה.‬

1176
01:11:10,683 --> 01:11:15,771
‫ולכן, בדרך כלשהי,‬
‫המערכה הייתה צריכה להגיע לסיומה‬

1177
01:11:16,272 --> 01:11:22,027
‫כדי שהמחזה יוכל להמשיך‬
‫למערכה השנייה, השלישית והרביעית.‬

1178
01:11:22,111 --> 01:11:25,197
‫כשהמשכנו בחיינו ב-30 השנים הבאות,‬

1179
01:11:25,281 --> 01:11:29,451
‫המשכנו למערכות הבאות‬

1180
01:11:29,535 --> 01:11:32,955
‫בכך שלמדנו מה שהיה חסר לנו במערכה הראשונה‬

1181
01:11:33,539 --> 01:11:35,958
‫ובכל שהשתמשנו במה שלמדנו בדרכים חדשות.‬

1182
01:11:36,041 --> 01:11:38,460
‫אני חושב שככה הצלחנו להתקדם.‬

1183
01:11:38,961 --> 01:11:40,963
‫זה נכון גם ביחס לחיי.‬

1184
01:11:42,923 --> 01:11:44,675
‫ההרגשה הזאת מוכרת לך?‬

1185
01:11:44,758 --> 01:11:49,346
‫הכרת מישהו שעשה אותך מאושר. הכול היה נהדר.‬

1186
01:11:49,430 --> 01:11:53,100
‫הלכת איתו יד ביד,‬
‫אבל זה לא יכול היה להימשך לנצח.‬

1187
01:11:53,183 --> 01:11:56,854
‫אתה חייב להרפות מתישהו,‬
‫אבל כשזה קורה, זה ממש מוזר.‬

1188
01:11:56,937 --> 01:11:58,939
‫אני חושב שככה הרגשתי.‬

1189
01:11:59,481 --> 01:12:00,899
‫אני, אישית,‬

1190
01:12:01,817 --> 01:12:06,822
‫חושב שזה היה טוב יותר שאנשים תמימים כאלה‬
‫נפגשו ואז נפרדו בשלב מסוים.‬

1191
01:12:06,905 --> 01:12:11,076
‫אם היינו נשארים יחד‬
‫למען מטרה כלכלית או למען מטרה ברורה,‬

1192
01:12:11,952 --> 01:12:16,040
‫אני חושב שהיינו בונים תבניות חדשות‬
‫כדי להשיג משהו חדש.‬

1193
01:12:26,759 --> 01:12:29,762
‫הפסקתי לצפות בסרטים זמן קצר לאחר מכן.‬

1194
01:12:30,804 --> 01:12:32,931
‫הסרטים שצפיתי בהם בדלת צהובה‬

1195
01:12:33,015 --> 01:12:36,560
‫הרגישו אחרים לגמרי‬
‫מהסרטים שצפיתי בהם בחוץ.‬

1196
01:12:37,061 --> 01:12:40,314
‫אפילו שאלתי את עצמי‬
‫אם באמת אהבתי פעם את הסרטים האלה.‬

1197
01:12:40,397 --> 01:12:42,858
‫באופן מוזר, לסרטים שצפיתי בהם בדלת צהובה‬

1198
01:12:42,941 --> 01:12:46,028
‫הייתה משמעות גדולה יותר‬
‫מכפי שנראה שהייתה להם.‬

1199
01:12:46,528 --> 01:12:50,866
‫ברגע שחזרתי למציאות‬
‫וקניתי כרטיס לצפייה בסרט לקולנוע,‬

1200
01:12:50,949 --> 01:12:53,619
‫כבר לא הרגשתי ככה.‬

1201
01:12:54,578 --> 01:12:58,332
‫בזמנו, הייתי ממש עצובה בגלל הפרידה.‬

1202
01:12:58,415 --> 01:13:02,920
‫ובמשך זמן רב לאחר מכן,‬
‫לא יכולתי להפסיק להתגעגע לימים ההם,‬

1203
01:13:03,003 --> 01:13:09,009
‫אבל עכשיו אני חושבת‬
‫שזה הפך לזיכרון ישן אבל טוב.‬

1204
01:13:10,344 --> 01:13:12,513
‫כשמלאו לי 40 ו-50,‬

1205
01:13:13,222 --> 01:13:14,973
‫נעשיתי עצוב מאוד.‬

1206
01:13:15,474 --> 01:13:16,392
‫כן.‬

1207
01:13:17,184 --> 01:13:22,189
‫כי הזמנים האלה נעלמו ככה.‬

1208
01:13:23,065 --> 01:13:27,236
‫סרטים היו הדרך שלי במשך זמן רב.‬

1209
01:13:27,319 --> 01:13:30,155
‫במשך זמן רב מאז, אפילו כיום.‬

1210
01:13:32,032 --> 01:13:34,701
‫אני עדיין חושב‬
‫שהחיפוש אחר הדרך הוא משמעותי.‬

1211
01:13:34,785 --> 01:13:37,871
‫אפילו אם הוא מוביל לבננה בתוך הטלוויזיה.‬

1212
01:13:37,955 --> 01:13:43,544
‫הפעולה של להביט פנימה‬
‫עשויה להיות תהליך של הבנה.‬

1213
01:13:43,627 --> 01:13:47,589
‫אבל אלה שלא התחילו‬
‫את המסע שלהם יישארו במרתף,‬

1214
01:13:47,673 --> 01:13:49,675
‫ויאמינו שיש בננות שם למעלה.‬

1215
01:13:49,758 --> 01:13:52,761
‫אז במובן מסוים, יש רגעים‬

1216
01:13:54,096 --> 01:13:57,182
‫שבהם אני חושבת‬
‫שאני יכולה לראות את העץ שהיה על המסך.‬

1217
01:13:58,267 --> 01:14:00,269
‫- קדחת הדרכים‬
‫קים מין-היאנג, 2014 -‬

1218
01:14:00,394 --> 01:14:03,897
‫אני לא בטוחה כמה זמן נשאר לי,‬

1219
01:14:03,981 --> 01:14:08,902
‫אבל יש לי הרגשה‬
‫שאני יכולה ללכת לעץ הזה עכשיו ולגעת בו.‬

1220
01:14:08,986 --> 01:14:10,821
‫אני יכולה לעשות זאת כעת.‬

1221
01:14:10,904 --> 01:14:14,366
‫זה מביך לומר זאת, אבל כשהתחלתי לצייר,‬

1222
01:14:14,450 --> 01:14:17,870
‫מצאתי את עצמי מציירת משהו שקרוב‬

1223
01:14:17,953 --> 01:14:24,626
‫לסצנה האחרונה של "חיפוש אחר גן עדן"‬
‫מבלי שאפילו הייתי מודעת לכך.‬

1224
01:14:25,127 --> 01:14:28,672
‫זה היה דימוי של נערה צעירה שמחפשת משהו.‬

1225
01:14:28,755 --> 01:14:32,259
‫לא חשבתי על דלת צהובה כשציירתי את הציור.‬

1226
01:14:32,926 --> 01:14:34,595
‫אבל כשאני חושבת על זה היום,‬

1227
01:14:34,678 --> 01:14:41,560
‫בוודאי ציירתי את התשוקה שלי‬
‫למצוא משהו חדש.‬

1228
01:14:42,060 --> 01:14:47,107
‫העובדה שלפני 30 שנה‬
‫הייתה לנו חוויה של סיפור מהאגדות,‬

1229
01:14:47,691 --> 01:14:49,693
‫ושלרגע קצר,‬

1230
01:14:50,486 --> 01:14:55,657
‫נהנינו פשוט לבלות ביחד בלי לדאוג לעתיד.‬

1231
01:14:55,741 --> 01:14:58,202
‫זה מרגיש כמו חתיכת פאזל.‬

1232
01:14:58,285 --> 01:15:01,371
‫כל מה שסיפרתי עד עכשיו‬

1233
01:15:02,414 --> 01:15:05,000
‫הם סיפורים מלפני 30 שנה בערך.‬

1234
01:15:05,501 --> 01:15:10,506
‫אבל לחשוב שחלפו 30 שנה,‬

1235
01:15:11,465 --> 01:15:14,218
‫אני פשוט לא מאמין.‬

1236
01:15:16,261 --> 01:15:20,432
‫נדלקנו כמו להבה ב-1992 וב-1993.‬

1237
01:15:20,516 --> 01:15:24,102
‫כן, אבל אני בטוח‬
‫שלכולנו יש זיכרונות שונים מאותו זמן.‬

1238
01:15:24,186 --> 01:15:28,857
‫חלקנו היו שם רק לזמן קצר.‬
‫חלקנו נשארו זמן רב.‬

1239
01:15:28,941 --> 01:15:32,611
‫והיה גם ג'ונג-טאה, שהיה בעין הסערה.‬

1240
01:15:33,111 --> 01:15:35,864
‫אני בטוח שכל אחד מאיתנו‬
‫זוכר את הדברים אחרת.‬

1241
01:15:37,199 --> 01:15:40,035
‫במבט לאחור,‬

1242
01:15:41,203 --> 01:15:42,538
‫אני לא חושב‬

1243
01:15:43,580 --> 01:15:48,335
‫שאי פעם הייתי חדור תשוקה מטורפת לקולנוע‬
‫כפי שהייתי אז.‬

1244
01:15:48,418 --> 01:15:51,713
‫אלה הזמנים שיצרו את ההתחלה שלי,‬

1245
01:15:52,214 --> 01:15:54,216
‫והזמנים שאני רוצה לזכור.‬

1246
01:15:54,800 --> 01:15:57,302
‫ולמרות שעזבתי,‬

1247
01:15:58,220 --> 01:16:02,057
‫המקום הזה הראה לי את הדרך‬
‫שהלכתי בה לאחר מכן.‬

1248
01:16:02,558 --> 01:16:04,059
‫זו הייתה ההתחלה שלי.‬

1249
01:16:14,319 --> 01:16:16,905
‫היינו עושים עבודה טובה‬
‫אם היינו עושים זאת שוב?‬

1250
01:16:53,942 --> 01:16:56,111
‫"על המכון לקולנוע דלת צהובה.‬

1251
01:16:56,820 --> 01:17:00,991
‫"המכון לקולנוע דלת צהובה הוא קבוצה‬
‫של אנשים שהתאספו כדי ללמוד קולנוע.‬

1252
01:17:01,074 --> 01:17:05,537
‫"איננו סבורים שלימוד קולנוע‬
‫הוא משהו שאפשר לעשות לבד…‬

1253
01:17:06,121 --> 01:17:10,208
‫"כשחלקנו מידע וחומרים, התחלנו לצמוח לאט.‬

1254
01:17:10,292 --> 01:17:12,377
‫"עכשיו, יש בקבוצה יותר מ-30 חברים.‬

1255
01:17:12,461 --> 01:17:18,091
‫"אף שיש עוד דרך ארוכה לפנינו,‬
‫קראנו לעצמנו מכון לקולנוע.‬

1256
01:17:18,884 --> 01:17:21,553
‫"בהתאם למסלול הקולנועי שבחרנו בו,‬

1257
01:17:21,637 --> 01:17:24,973
‫"התחלקנו למחלקות שונות:‬
‫ביקורת, בימוי ותסריטאות.‬

1258
01:17:25,057 --> 01:17:30,020
‫"כל אחת מהמחלקות האלה‬
‫מנהלת פעילויות עצמאיות שונות.‬

1259
01:17:30,103 --> 01:17:33,649
‫"החברים במכון הקולנוע הם מגוון של אנשים,‬

1260
01:17:33,732 --> 01:17:37,569
‫"החל מאלה שזה המפגש הראשון שלהם‬
‫עם לימודי קולנוע,‬

1261
01:17:37,653 --> 01:17:41,573
‫"וכלה בסטודנטים שסיימו את לימודיהם‬
‫ודוקטורנטים במדעי הרוח.‬

1262
01:17:42,157 --> 01:17:44,576
‫"אבל לכולנו יש דבר אחד במשותף.‬

1263
01:17:44,660 --> 01:17:49,539
‫"אנו רוצים לגלות את מסע חיינו‬
‫באמצעות המדיום הקולנועי.‬

1264
01:17:50,040 --> 01:17:53,418
‫"המכון מספק תוכניות מתאימות‬

1265
01:17:53,502 --> 01:17:58,048
‫"כדי לענות על הצרכים המגוונים‬
‫בקרב חברים ברמות שונות.‬

1266
01:17:58,674 --> 01:18:03,011
‫"אנחנו מאמינים שזה מקום טוב‬
‫לאלה שרוצים להתחיל את לימודיהם‬

1267
01:18:03,095 --> 01:18:05,180
‫"בגישה תיאורטית.‬

1268
01:18:05,263 --> 01:18:08,392
‫"כמובן, כל מחלקה מספקת גם‬

1269
01:18:08,475 --> 01:18:12,854
‫"תכנית הכשרה לפרויקטים יצירתיים.‬

1270
01:18:13,438 --> 01:18:15,190
‫"המכון לקולנוע דלת צהובה‬

1271
01:18:15,273 --> 01:18:20,028
‫"ממתין לסטודנטים לקולנוע‬
‫צעירים, נלהבים ומוכשרים.‬

1272
01:18:20,862 --> 01:18:26,702
‫"הקישו על הדלת הצהובה של המכון‬
‫ופתחו את הדלת הכבדה הזאת לרווחה‬

1273
01:18:26,785 --> 01:18:31,456
‫"כדי שתוביל אתכם לחיים עם סרטים‬
‫ועם תעשיית הקולנוע הקוריאנית."‬

1274
01:18:33,291 --> 01:18:34,376
‫וואו.‬

1275
01:18:36,670 --> 01:18:38,296
‫זה היה יומרני.‬

1276
01:18:38,380 --> 01:18:39,965
‫אם מדברים על גרנדיוזיות!‬

1277
01:18:41,550 --> 01:18:42,884
‫זה כתוב היטב.‬

1278
01:18:45,053 --> 01:18:46,555
‫ואוו, זה מגניב.‬

1279
01:19:03,238 --> 01:19:09,077
‫- קים דאה-יופ מנהל עסק לעיצוב פנים -‬

1280
01:19:13,331 --> 01:19:19,171
‫- קים מין-היאנג‬
‫כותבת, מציירת ומצלמת בסתר -‬

1281
01:19:23,508 --> 01:19:29,097
‫- קים סאוק-וו אוהב טיפוס הרים‬
‫ושיט סירות קאנו, ומנהל עסק סביבתי -‬

1282
01:19:33,393 --> 01:19:39,274
‫- קים יון-אה מלמדת קולנוע‬
‫ואמנות הסיפור באוניברסיטה -‬

1283
01:19:43,445 --> 01:19:49,117
‫- קים היונג-אוק עובדת כקולנוענית -‬

1284
01:19:53,538 --> 01:19:56,875
‫- באן סה-בום הוא‬
‫מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה -‬

1285
01:19:56,958 --> 01:19:59,377
‫- ומצלם תמונות בזמנו הפנוי -‬

1286
01:20:03,840 --> 01:20:09,304
‫- בונג ג'ון הו סיים זה עתה‬
‫לצלם את סרטו העלילתי השמיני -‬

1287
01:20:13,391 --> 01:20:18,980
‫- לי דונג-הון מנהל עסק להוראת שחמט -‬

1288
01:20:23,819 --> 01:20:29,407
‫- לי ביונג-הון‬
‫מנהל עסק למוצרים רפואיים בארה"ב -‬

1289
01:20:33,912 --> 01:20:39,417
‫- לים הון-אה עובדת‬
‫כקלינאית תקשורת לילדים ולמתבגרים -‬

1290
01:20:43,588 --> 01:20:49,261
‫- צ'אנג און-סים‬
‫היא מורה למתמטיקה -‬

1291
01:20:53,765 --> 01:20:59,271
‫- צ'וי ג'ונג-טאה הוציא חמישה סרטים‬
‫עלילתיים ועובד על הרומן הרביעי שלו -‬

1292
01:21:03,817 --> 01:21:10,824
‫- קים הי-ג'ה, קים הונג-ג'ון‬
‫אהן נאה-סאנג, וו היון, ג'ו סונג-צ'ול -‬

1293
01:23:53,445 --> 01:23:58,450
‫תרגום כתוביות: שלמה ליברמן‬