1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:06,673 --> 00:00:10,468
‫- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -‬

3
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

4
00:00:37,912 --> 00:00:41,750
‫- סאות' סנטרל לוס אנג'לס, קליפורניה -‬

5
00:00:49,841 --> 00:00:54,512
‫- שנות ה־80 המאוחרות -‬

6
00:00:55,889 --> 00:00:58,975
‫זה היה בקיץ, כשהייתי בכיתה ו'.‬

7
00:01:01,227 --> 00:01:04,856
‫הייתי בבריכה. לא ידעתי לשחות,‬
‫אבל היה חם וניסיתי להבין איך.‬

8
00:01:04,939 --> 00:01:07,358
‫- קולה של טיי‬
‫חברתה הטובה ביותר של לטאשה -‬

9
00:01:07,442 --> 00:01:11,696
‫והיו שם ילדים שהסתכלו לכיווני,‬
‫והם היו כזה, "אנחנו מרחוב 90".‬

10
00:01:12,197 --> 00:01:15,158
‫לא הייתי בקטע, לא חשבתי על כלום,‬

11
00:01:15,241 --> 00:01:18,078
‫ואני עדיין מנסה לפדל כנגד הקיר,‬

12
00:01:18,578 --> 00:01:20,872
‫והם כנראה חשבו לעצמם,‬
‫"טוב, אפשר לנצל אותה".‬

13
00:01:22,165 --> 00:01:25,043
‫ילד אחד חזר שוב ושוב,‬
‫השפריץ עליי מים שוב ושוב.‬

14
00:01:25,126 --> 00:01:28,755
‫אחד מהם מופיע מאחוריי‬
‫ומחזיק את הראש שלי מתחת למים.‬

15
00:01:29,214 --> 00:01:31,091
‫אני שורטת ומושכת אותו,‬

16
00:01:31,174 --> 00:01:32,967
‫אבל הוא החזיק אותי מתחת למים.‬

17
00:01:33,551 --> 00:01:37,138
‫הדבר הבא שאני זוכרת‬
‫הוא ששמעתי ילד קטן צועק.‬

18
00:01:37,222 --> 00:01:39,641
‫אפילו שהאוזניים שלי מלאות מים,‬
‫אני שומעת אותו צועק.‬

19
00:01:40,600 --> 00:01:44,896
‫הרגשתי שהלחץ משתחרר מהצוואר שלי,‬
‫והיא משכה אותי אל מחוץ למים.‬

20
00:01:44,979 --> 00:01:48,733
‫היא עדיין הייתה לבושה. היא לבשה חצאית.‬

21
00:01:48,817 --> 00:01:51,861
‫היא זרקה את השקיות שלה כשראתה מה הם עשו.‬

22
00:01:51,945 --> 00:01:53,029
‫היא קפצה מעל הגדר.‬

23
00:01:54,447 --> 00:01:56,407
‫היא נכנסה לבריכה, לנקודה שבה הייתי.‬

24
00:01:56,491 --> 00:01:57,867
‫"כדאי מאוד שתעזבו אותה!"‬

25
00:01:57,951 --> 00:01:59,536
‫לאחד מהם נפתחה השפה,‬

26
00:02:00,036 --> 00:02:02,455
‫אז היא הוציאה אותי מהמים ואמרה,‬

27
00:02:03,206 --> 00:02:07,127
‫"ואו, יש לך מזל שהלכתי פה ליד‬
‫וראיתי את זה במקרה".‬

28
00:02:07,210 --> 00:02:10,588
‫ואחיה היה איתה,‬
‫והיא מבקשת ממנו להביא את המגבת שלה.‬

29
00:02:10,672 --> 00:02:11,631
‫עטפה אותי במגבת.‬

30
00:02:11,714 --> 00:02:14,175
‫היא הייתה צריכה את המגבת אבל אמרה,‬
‫"לא, אני אתייבש".‬

31
00:02:15,301 --> 00:02:18,763
‫אנחנו הולכות לנדנדות ומתיישבות,‬
‫כדי שאוכל לעצור לנשום.‬

32
00:02:18,847 --> 00:02:22,142
‫היא כזה, "את יודעת מה? את קטנה.‬
‫את צריכה מישהי שתשמור עלייך.‬

33
00:02:22,225 --> 00:02:25,687
‫אנחנו בערך באותו הגיל.‬
‫ראיתי אותך כמה פעמים פה.‬

34
00:02:25,770 --> 00:02:26,938
‫מה את עושה מחר?"‬

35
00:02:27,730 --> 00:02:30,483
‫"אני יוצאת שוב, אבל אני לא חוזרת לבריכה."‬

36
00:02:30,567 --> 00:02:32,735
‫היא כזה, "אל תדאגי, אני אהיה איתך".‬

37
00:02:36,239 --> 00:02:39,617
‫אימה של לטאשה נפטרה ב־1985.‬
‫ירו בה בפלג הגוף העליון, במועדון.‬

38
00:02:39,701 --> 00:02:41,536
‫- קולה של שייניז‬
‫בת דודתה של לטאשה -‬

39
00:02:45,623 --> 00:02:48,501
‫סבתא שלי לא הייתה מסוגלת‬
‫להפקיר אותם לחזקת המדינה,‬

40
00:02:48,585 --> 00:02:51,921
‫אז סבתא שלי התמקדה בגידול הילדים,‬

41
00:02:52,005 --> 00:02:53,381
‫וזה בדיוק מה שהיא עשתה.‬

42
00:02:54,048 --> 00:02:56,551
‫היא הייתה צריכה לקחת את זה על עצמה,‬

43
00:02:56,634 --> 00:02:58,595
‫לגדל אותם, לעשות מה שהיה עליה לעשות‬

44
00:02:58,678 --> 00:03:02,599
‫במיוחד עבור כריסטינה, פסטר ולטאשה.‬

45
00:03:04,184 --> 00:03:05,602
‫הייתי בת יחידה.‬

46
00:03:06,311 --> 00:03:09,063
‫אימא שלי הייתה באורנג' קאונטי, והם היו פה.‬

47
00:03:09,147 --> 00:03:11,733
‫רציתי להיות איתם, כי היה להם יותר כיף.‬

48
00:03:11,816 --> 00:03:14,611
‫כריסטינה, פסטר ולטאשה היו החיים שלי,‬

49
00:03:14,694 --> 00:03:17,864
‫אחי ואחיותיי, אז לא היה לי אף אחד מלבדם‬

50
00:03:19,532 --> 00:03:21,117
‫ומלבדה, וזה הכול.‬

51
00:03:23,453 --> 00:03:25,163
‫לטאשה הייתה אחראית יותר.‬

52
00:03:25,246 --> 00:03:29,542
‫היא סידרה את השיער של כריסטינה,‬
‫לקחה את טריל לפארק או לקניות.‬

53
00:03:29,626 --> 00:03:32,921
‫היא לקחה אחריות ועזרה לסבתא שלי המון‬

54
00:03:33,004 --> 00:03:34,547
‫עם אחיה ואחותה.‬

55
00:03:47,352 --> 00:03:49,520
‫צריך לקום ממש מוקדם.‬
‫צריך לצאת בשעה מסוימת…‬

56
00:03:49,604 --> 00:03:50,438
‫- וסטצ'סטר -‬

57
00:03:50,521 --> 00:03:53,858
‫כדי לתפוס את האוטובוס ממנצ'סטר‬
‫כל הדרך לווסטצ'סטר.‬

58
00:03:54,484 --> 00:03:55,735
‫שם, אחרי בית הספר,‬

59
00:03:56,736 --> 00:03:57,987
‫האוטובוסים מלאים.‬

60
00:03:58,071 --> 00:04:00,490
‫כולם באחורי האוטובוס, יורדים אחד על השני,‬

61
00:04:01,449 --> 00:04:04,160
‫וזה העביר לנו את הנסיעה מהר יותר.‬

62
00:04:06,287 --> 00:04:07,956
‫בזמנו, ירדנו בפיגרואה…‬

63
00:04:08,498 --> 00:04:09,332
‫- טאמ'ס -‬

64
00:04:09,415 --> 00:04:10,875
‫עצרנו ב"טאמ'ס ברגר" שם ליד.‬

65
00:04:10,959 --> 00:04:13,711
‫סבתא שלי נתנה לנו שניים־שלושה דולר ביום.‬

66
00:04:13,795 --> 00:04:16,381
‫אז שמרנו את שניים־שלושה הדולרים היומיים‬

67
00:04:16,464 --> 00:04:17,715
‫לאחרי בית הספר.‬

68
00:04:20,218 --> 00:04:25,139
‫בשעתו, היו שם ג'וקבוקסים קטנים‬

69
00:04:25,223 --> 00:04:27,475
‫על כל שולחן, שאפשר היה להפעיל.‬

70
00:04:27,558 --> 00:04:29,435
‫השיר האהוב עלינו היה "סטנד ביי מי".‬

71
00:04:29,936 --> 00:04:30,979
‫"עמוד לצדי"‬

72
00:04:31,062 --> 00:04:32,188
‫השיר הזה, כן?‬

73
00:04:32,272 --> 00:04:34,857
‫שמרנו רבע דולר עבור השיר הזה בכל יום.‬

74
00:04:34,941 --> 00:04:37,694
‫זה היה השיר שלנו בכל יום,‬
‫וקנינו את הצ'יפס שלנו,‬

75
00:04:38,403 --> 00:04:40,655
‫הלכנו במורד פיגרואה עד שהגענו הביתה.‬

76
00:04:41,656 --> 00:04:42,490
‫בכל יום.‬

77
00:04:42,573 --> 00:04:45,493
‫"לא אפחד‬

78
00:04:45,576 --> 00:04:50,039
‫לא, לא אפחד‬

79
00:04:50,123 --> 00:04:53,543
‫כל עוד תעמוד‬

80
00:04:53,626 --> 00:04:55,545
‫תעמוד לצדי…"‬

81
00:04:57,255 --> 00:04:59,882
‫היא רצתה להיות עורכת דין,‬
‫אז לשם היא כיוונה,‬

82
00:04:59,966 --> 00:05:01,092
‫לקבל ציונים טובים,‬

83
00:05:01,592 --> 00:05:05,722
‫לעזור לסבתא שלה ככל שתוכל לאחר שתצליח.‬

84
00:05:06,306 --> 00:05:07,473
‫היא קיבלה רק מאיות.‬

85
00:05:08,391 --> 00:05:09,475
‫מאה אחרי מאה.‬

86
00:05:09,559 --> 00:05:13,438
‫הייתם חושבים…‬
‫אימא שלה נפטרה שש שנים קודם לכן,‬

87
00:05:13,521 --> 00:05:14,897
‫איפה הראש שלה?‬

88
00:05:16,357 --> 00:05:17,692
‫ברור שהיא דיברה על אימא שלה,‬

89
00:05:18,192 --> 00:05:22,405
‫אבל אני חושבת‬
‫שהיא הדחיקה את זה באופנים רבים‬

90
00:05:22,488 --> 00:05:25,283
‫בכך שהייתה תמיד עסוקה,‬
‫בכך שהתרכזה בלימודים.‬

91
00:05:25,700 --> 00:05:27,452
‫היא פשוט התאמצה קצת יותר.‬

92
00:05:27,535 --> 00:05:30,163
‫היא פשוט לא רצתה להפוך לסטטיסטיקה.‬

93
00:05:32,040 --> 00:05:34,667
‫היא דיברה על אימא שלה.‬
‫היא התגעגעה לאימא שלה.‬

94
00:05:34,751 --> 00:05:36,502
‫היא התגעגעה לאימא שלה מאוד.‬

95
00:05:36,586 --> 00:05:41,883
‫היא אמרה לי, "את יודעת,‬
‫אני זוכרת שאימא שלי הייתה אוספת אותי‬

96
00:05:41,966 --> 00:05:44,761
‫ונותנת לי את החיבוק הכי גדול שיש.‬

97
00:05:44,844 --> 00:05:46,679
‫אלה הזיכרונות הכי משמעותיים שלי ממנה.‬

98
00:05:46,763 --> 00:05:48,890
‫איך שהיא חיבקה אותי, והריח שלה."‬

99
00:05:53,436 --> 00:05:55,480
‫לטאשה תמיד אמרה,‬

100
00:05:55,563 --> 00:05:59,192
‫"כשנהיה גדולות, זו התוכנית:‬

101
00:05:59,275 --> 00:06:01,778
‫נוכל להיות עורכות דין,‬
‫זו תהיה העבודה הרגילה שלנו,‬

102
00:06:01,861 --> 00:06:04,072
‫ונוכל להיות בעלים של עסקים,‬

103
00:06:04,614 --> 00:06:09,202
‫כי בכל פעם שאנחנו נכנסות לחנות,‬
‫עוקבים אחרינו‬

104
00:06:09,285 --> 00:06:12,205
‫מסתכלים עלינו בצורה מגעילה,‬
‫או שמזלזלים בנו.‬

105
00:06:12,288 --> 00:06:14,582
‫את לא רוצה שיהיה לך משהו משלך?‬

106
00:06:15,083 --> 00:06:17,668
‫צריך תוכניות. צריך משהו שבעזרתו‬

107
00:06:18,419 --> 00:06:20,296
‫לילדים שבחוץ יהיה משהו לעשות‬

108
00:06:20,380 --> 00:06:24,175
‫או מקום להיות בו,‬
‫ונוכל לארגן טורנירים וכדורסל",‬

109
00:06:24,258 --> 00:06:25,802
‫כי היא אהבה כדורסל.‬

110
00:06:25,885 --> 00:06:29,013
‫הייתי הולכת לפארק לפעמים וצופה בה משחקת,‬

111
00:06:29,097 --> 00:06:32,183
‫והיא הייתה הבת היחידה על המגרש‬

112
00:06:32,767 --> 00:06:37,105
‫שמשחקת כדורסל עם הגנגסטרים האלה,‬
‫עם הג'בארים האלה.‬

113
00:06:37,188 --> 00:06:41,025
‫לפעמים שיחקנו עם ילדים שהיו צעירים מאיתנו‬

114
00:06:41,526 --> 00:06:42,944
‫ופשוט כייפנו.‬

115
00:06:44,320 --> 00:06:48,783
‫רבים מהילדים הצעירים יותר‬
‫ראו אותה כמעט כאחותם הגדולה מהשכונה.‬

116
00:06:51,828 --> 00:06:54,956
‫"אני יודעת שגופי שברירי‬
‫אני יודעת שהוא עשוי מחמר‬

117
00:06:55,039 --> 00:06:57,750
‫אבל אם עליי להסתלק‬
‫אני מתפללת שהנשמה שלי נצחית‬

118
00:06:57,834 --> 00:06:59,585
‫ושאימא שלי לא תשכח אותי…"‬

119
00:07:05,049 --> 00:07:06,467
‫נראה לי שזה היה יום שבת.‬

120
00:07:07,760 --> 00:07:11,722
‫סבתא שלי ביקשה מטריל לקנות מיץ תפוזים.‬

121
00:07:11,806 --> 00:07:13,975
‫הוא לא רצה ללכת, כי בדיוק התעוררנו.‬

122
00:07:15,184 --> 00:07:18,062
‫אני הייתי ערה, מוכנה ללכת לקולנוע עם טאשה,‬

123
00:07:18,146 --> 00:07:19,439
‫אבל היא כבר הלכה.‬

124
00:07:19,522 --> 00:07:22,233
‫סבתא שלי ביקשה ממני ללכת לקנות מיץ תפוזים.‬

125
00:07:22,316 --> 00:07:25,903
‫אמרתי לה, "לא רוצה לקנות מיץ תפוזים.‬
‫תגידי לטריל או לנוקי שיקנו".‬

126
00:07:25,987 --> 00:07:28,072
‫אבל אני מצטערת שלא הלכתי.‬

127
00:07:32,076 --> 00:07:35,163
‫אני חושבת שלטאשה נפטרה בשעות הבוקר‬

128
00:07:35,246 --> 00:07:36,998
‫כי זה היה בזמן ארוחת הבוקר.‬

129
00:07:37,915 --> 00:07:42,753
‫אבל הבלשים לא הגיעו לבית של סבתא שלנו‬

130
00:07:42,837 --> 00:07:44,046
‫עד אחר הצוהריים.‬

131
00:07:44,589 --> 00:07:48,509
‫אני זוכרת שהם באו.‬
‫אני הייתי לבושה. כריסטינה הייתה בבית.‬

132
00:07:48,593 --> 00:07:50,636
‫טריל היה בפארק,‬

133
00:07:51,137 --> 00:07:53,598
‫אז סבתא שלי אמרה לי לרוץ להביא את טריל.‬

134
00:07:53,681 --> 00:07:57,435
‫הוא שיחק כדורסל במגרש,‬
‫ואני זוכרת שניגשתי אליו.‬

135
00:07:57,518 --> 00:07:59,395
‫הייתי כזה, "אחי, הרגו אותה".‬

136
00:07:59,479 --> 00:08:04,484
‫אני זוכרת שמשכתי אותו ואמרתי,‬
‫"קדימה! משהו קרה! קדימה!"‬

137
00:08:04,567 --> 00:08:06,027
‫שנינו רצנו בחזרה הביתה.‬

138
00:08:06,652 --> 00:08:08,070
‫ואז התחיל הבלגן.‬

139
00:08:08,571 --> 00:08:11,657
‫נפוצה השמועה שנערה שחורה צעירה‬

140
00:08:11,741 --> 00:08:16,078
‫נורתה בגלל מיץ תפוזים בשווי 1.79 דולר.‬

141
00:08:16,162 --> 00:08:18,539
‫כולם פשוט התרסקו.‬

142
00:08:18,623 --> 00:08:19,457
‫כולם.‬

143
00:08:19,957 --> 00:08:22,668
‫הלכנו לחנות הזו. זה היה יום חם.‬

144
00:08:23,586 --> 00:08:26,464
‫לקחתי לי משהו לשתות.‬
‫השארתי את התיק שלי בצד.‬

145
00:08:26,547 --> 00:08:28,674
‫אמרתי, "טוב, לא צריך לירות בי.‬

146
00:08:28,758 --> 00:08:30,551
‫אני רק נכנסת כדי לקחת את זה ולצאת.‬

147
00:08:30,635 --> 00:08:34,639
‫והאישה הסתכלה עליי ואמרה,‬
‫"אה, שמעת על מה שקרה לילדה הקטנה?"‬

148
00:08:34,722 --> 00:08:35,890
‫ואמרתי, "כן".‬

149
00:08:37,141 --> 00:08:41,812
‫עדיין לא ידעתי שזו הייתה החברה שלי.‬
‫אבל ההורים שלי ידעו.‬

150
00:08:42,522 --> 00:08:44,357
‫לא ידעתי שזו הייתה היא,‬

151
00:08:45,066 --> 00:08:46,859
‫כי ראיתי אותה…‬

152
00:08:47,735 --> 00:08:48,986
‫יום לפני כן, נראה לי,‬

153
00:08:49,070 --> 00:08:51,072
‫כי היא שמחה שהן הולכות לקולנוע.‬

154
00:08:52,406 --> 00:08:53,824
‫אני הולכת לפארק.‬

155
00:08:53,908 --> 00:08:57,036
‫אני רואה את טריל, והוא בוכה.‬

156
00:08:57,119 --> 00:09:00,957
‫דמעות זולגות לו על הפנים,‬
‫והוא לובש את הז'קט של לטאשה,‬

157
00:09:01,832 --> 00:09:03,709
‫מחזיק נר, וחשבתי…‬

158
00:09:04,544 --> 00:09:08,005
‫"היא לא מרשה לו ללבוש‬
‫את ז'קט הגנגסטרים שלה. מה נסגר?"‬

159
00:09:09,340 --> 00:09:10,925
‫והוא הסתכל עליי, הרים מבט,‬

160
00:09:11,008 --> 00:09:13,094
‫אבל כל כך כאב לו,‬
‫והוא המשיך לעשות מה שעשה,‬

161
00:09:13,177 --> 00:09:14,679
‫אז לא התייחסתי אליו.‬

162
00:09:14,762 --> 00:09:16,889
‫"אני לא אציק לו. אני פשוט אלך הביתה."‬

163
00:09:17,848 --> 00:09:21,727
‫הגעתי הביתה, שקועה בעולם קטן משלי,‬
‫ואבא שלי נכנס.‬

164
00:09:21,811 --> 00:09:23,896
‫הוא אמר, "אני יודע ששמעת על‬

165
00:09:23,980 --> 00:09:27,858
‫הנערה שנורתה בגלל מיץ תפוזים."‬

166
00:09:27,942 --> 00:09:30,945
‫הוא אמר,‬
‫"טוב, עכשיו זה כבר מופיע בכל החדשות.‬

167
00:09:31,028 --> 00:09:33,531
‫אני לא יכול להסתיר את זה ממך יותר‬

168
00:09:33,614 --> 00:09:36,075
‫כי זה משהו שעומד לצאת משליטה,‬

169
00:09:36,158 --> 00:09:37,326
‫וזה יצא משליטה‬

170
00:09:37,410 --> 00:09:39,495
‫לפני שמישהו יוכל לעצור את זה."‬

171
00:09:39,579 --> 00:09:43,165
‫אז, בזמן שהוא מדבר איתי,‬
‫זה מופיע בטלוויזיה.‬

172
00:09:45,668 --> 00:09:46,586
‫אני מצטערת.‬

173
00:09:48,296 --> 00:09:49,547
‫וראיתי את זה.‬

174
00:09:53,426 --> 00:09:56,721
‫לא ידעתי מה זו אימה…‬

175
00:09:57,555 --> 00:09:59,015
‫עד שראיתי את זה.‬

176
00:09:59,974 --> 00:10:02,018
‫והם שידרו את הסרטון הזה כל הזמן…‬

177
00:10:04,395 --> 00:10:05,313
‫שוב…‬

178
00:10:06,856 --> 00:10:08,107
‫ושוב.‬

179
00:10:09,817 --> 00:10:11,944
‫ואני יכולה רק לחשוב לעצמי‬

180
00:10:12,653 --> 00:10:17,199
‫שהייתה תקרית כמה חודשים קודם לכן, שבה…‬

181
00:10:19,327 --> 00:10:21,287
‫נכנסתי לחנות עם אימא שלי.‬

182
00:10:23,664 --> 00:10:26,375
‫אימא שלי שילמה על כמה חטיפי שוקולד,‬

183
00:10:27,376 --> 00:10:29,337
‫ואמרה, "טוב, אני יוצאת.‬

184
00:10:29,420 --> 00:10:33,424
‫אני מבקשת שתחזרי פנימה‬
‫ותביאי לאחיך חטיף שוקולד."‬

185
00:10:33,507 --> 00:10:35,176
‫אז חזרתי לחנות,‬

186
00:10:35,259 --> 00:10:37,637
‫היה לי תיק, הקבלה הייתה בתיק.‬

187
00:10:38,262 --> 00:10:41,474
‫אני לוקחת את החטיף, והראש שלי מורכן‬

188
00:10:41,557 --> 00:10:43,184
‫כי אני סופרת את הכסף שלי.‬

189
00:10:44,977 --> 00:10:48,648
‫הייתה זונה בחנות,‬

190
00:10:48,731 --> 00:10:51,942
‫והיא צועקת, "אה־אה, עצרי.‬

191
00:10:52,026 --> 00:10:54,737
‫אימא שלה בחוץ. אני אקרא לאימא שלה."‬

192
00:10:54,820 --> 00:10:58,074
‫אני מרימה מבט, ולאישה יש אקדח דרוך,‬

193
00:10:59,325 --> 00:11:02,453
‫ואני מסתכלת לתוך הקנה.‬

194
00:11:03,245 --> 00:11:04,872
‫אימא שלי רצה לתוך החנות,‬

195
00:11:05,748 --> 00:11:09,752
‫ואומרת, "אה־אה,‬
‫היא שילמה על זה. הינה הקבלה.‬

196
00:11:09,835 --> 00:11:11,921
‫הינה הכסף על חטיף השוקולד הזה.‬

197
00:11:12,004 --> 00:11:13,172
‫טייבי, בואי נלך.‬

198
00:11:13,255 --> 00:11:16,133
‫תגידי לחברים שלך שלא יחזרו לחנות הזו,‬

199
00:11:16,217 --> 00:11:18,135
‫כי האישה הזו תהרוג מישהו."‬

200
00:11:18,511 --> 00:11:21,555
‫זה היה משהו שהתרגלנו אליו.‬

201
00:11:22,556 --> 00:11:24,433
‫מתרגלים לזה,‬

202
00:11:24,934 --> 00:11:27,728
‫ואנשים לא מבינים‬

203
00:11:27,812 --> 00:11:30,815
‫שזו לא הייתה הפעם הראשונה‬
‫שהאישה הזו ניסתה לעשות משהו‬

204
00:11:30,898 --> 00:11:33,025
‫לאחד הילדים בשכונה ההיא.‬

205
00:11:33,109 --> 00:11:36,237
‫ואני זוכרת שסיפרתי לטאשה‬
‫כמה ימים לאחר מכן,‬

206
00:11:36,320 --> 00:11:39,365
‫אמרתי, "כן, אימא שלי אמרה לי‬
‫לא לחזור לחנות ההיא.‬

207
00:11:39,949 --> 00:11:41,951
‫את יודעת, היא שלפה את האקדח שוב."‬

208
00:11:42,034 --> 00:11:45,746
‫טאשה הייתה כזה, "את יודעת,‬
‫היא תמיד עושה את זה, אבל אף פעם לא…‬

209
00:11:46,247 --> 00:11:47,915
‫היא אף פעם לא לחצה על ההדק.‬

210
00:11:48,624 --> 00:11:51,127
‫אז בלי לחץ,‬
‫היא עושה את זה רק כדי להפחיד אותנו."‬

211
00:11:51,210 --> 00:11:52,628
‫אז לא חשבתי על זה.‬

212
00:11:53,295 --> 00:11:55,506
‫אבל כשראיתי מה שראיתי בטלוויזיה,‬

213
00:11:56,716 --> 00:12:00,302
‫הרגשתי נורא, כי חשבתי, "אמרתי לה.‬

214
00:12:01,846 --> 00:12:03,013
‫למה היא לא הקשיבה?"‬

215
00:12:05,057 --> 00:12:07,351
‫הייתה לי תחושה רעה, כאילו משהו…‬

216
00:12:07,893 --> 00:12:09,770
‫האישה הזו תעשה משהו.‬

217
00:12:09,854 --> 00:12:11,439
‫אני פשוט לא יודעת מה.‬

218
00:12:12,106 --> 00:12:14,316
‫ובכל פעם שנכנסנו לחנות ההיא,‬

219
00:12:14,400 --> 00:12:16,444
‫אני, או היא, או שייניז‬‫,‬

220
00:12:16,527 --> 00:12:18,612
‫או כל אחד מילדי השכונה האחרים,‬

221
00:12:18,696 --> 00:12:22,074
‫היינו תמיד צריכים להיכנס ולהיות כזה,‬
‫"טוב. פשוט תהיו מוכנים.‬

222
00:12:23,409 --> 00:12:25,411
‫משהו יפגע בכם.‬

223
00:12:25,494 --> 00:12:26,579
‫השאלה היא רק מה.‬

224
00:12:26,662 --> 00:12:30,124
‫יקראו לנו קופים הפעם,‬
‫או שיעקבו אחרינו בחנות,‬

225
00:12:30,207 --> 00:12:33,335
‫או שפשוט יחסלו אותנו בלי סיבה?"‬

226
00:12:36,005 --> 00:12:39,383
‫אבל ראיתי את זה ופשוט נאטמתי.‬

227
00:12:41,135 --> 00:12:42,928
‫נאטמתי למשך המון זמן.‬

228
00:12:52,813 --> 00:12:59,069
‫- טיי -‬

229
00:13:06,744 --> 00:13:10,831
‫לפעמים אני חושבת,‬
‫"איך הגעתי כל כך רחוק, והיא לא כאן?"‬

230
00:13:15,252 --> 00:13:17,129
‫אני בטוחה שהיא הייתה כבר נשואה עד היום.‬

231
00:13:17,630 --> 00:13:18,672
‫היא אהבה בנים.‬

232
00:13:19,632 --> 00:13:23,344
‫בטח היו לה שלושה…‬
‫שניים־שלושה ילדים עכשיו,‬

233
00:13:23,427 --> 00:13:25,137
‫והיא הייתה יושבת להם על הראש.‬

234
00:13:25,721 --> 00:13:29,266
‫במיוחד אם הייתה לה בת.‬
‫היא הייתה יכולה להיות אימא מדהימה.‬

235
00:13:37,399 --> 00:13:38,776
‫אם היא הייתה פה…‬

236
00:13:40,110 --> 00:13:41,654
‫כן, כנראה הייתי עורכת דין.‬

237
00:13:42,279 --> 00:13:44,698
‫בעצם לא, בהחלט הייתי עורכת דין עכשיו.‬

238
00:13:45,533 --> 00:13:47,660
‫היינו בעלים של עסקים.‬

239
00:13:47,743 --> 00:13:51,622
‫היינו מארגנות פעילויות לילדים בשכונה…‬

240
00:13:52,206 --> 00:13:54,083
‫שיטיילו איפשהו, שיעשו משהו.‬

241
00:14:08,931 --> 00:14:10,140
‫"המגן של לטאשה.‬

242
00:14:10,224 --> 00:14:12,601
‫אני אמינה מאוד, אפשר לסמוך עליי, אני כנה…"‬

243
00:14:12,685 --> 00:14:13,519
‫- שייניז -‬

244
00:14:13,602 --> 00:14:16,063
‫"…אני אוהבת את הביטחון העצמי שלי.‬

245
00:14:16,146 --> 00:14:20,693
‫אני מוכשרת מאוד,‬
‫ואני יודעת שכל מטרה שאתמקד בה,‬

246
00:14:20,776 --> 00:14:22,570
‫אגשים.‬

247
00:14:22,653 --> 00:14:26,490
‫אני מראה לאנשים אכפתיות‬
‫בכך שאני נותנת מה שיש לי לאנשים‬

248
00:14:26,574 --> 00:14:28,033
‫שבאמת זקוקים לזה.‬

249
00:14:29,243 --> 00:14:33,622
‫אני גם מראה אכפתיות‬
‫בכך שאני מכבדת את כל המבוגרים‬

250
00:14:33,706 --> 00:14:36,292
‫ואנשים בגילי, וצעירים יותר.‬

251
00:14:36,375 --> 00:14:37,626
‫אני יודעת שאכפת לי.‬

252
00:14:38,544 --> 00:14:42,256
‫מה שאני רוצה יותר מכול בחיי‬
‫הוא להגשים את מטרתי להיות עורכת דין,‬

253
00:14:43,007 --> 00:14:45,259
‫וגם לסיים בית ספר תיכון…‬

254
00:14:54,727 --> 00:14:57,855
‫וגם לסיים בית ספר תיכון‬

255
00:14:57,938 --> 00:15:01,275
‫עם ממוצע כמעט מושלם כדי ללמוד בקולג'.‬

256
00:15:02,067 --> 00:15:05,946
‫הכי חשוב לי שהמשפחה שלי תמיד תהיה מוגנת‬

257
00:15:06,030 --> 00:15:07,072
‫בעזרת מגן,‬

258
00:15:07,531 --> 00:15:08,407
‫כדי…‬

259
00:15:09,116 --> 00:15:10,618
‫כדי שהם לא…‬

260
00:15:12,077 --> 00:15:15,664
‫ייפגעו מאנשים מסוכנים,‬
‫אכזריים וחסרי אכפתיות.‬

261
00:15:17,458 --> 00:15:21,420
‫לו הייתה לי משאלה אחת,‬
‫היא הייתה להחזיר אליי את אימא שלי.‬

262
00:15:22,254 --> 00:15:27,051
‫שלוש מילות תואר שחבריי כנראה יצמידו לי‬

263
00:15:27,551 --> 00:15:31,722
‫הן אכפתית, משתפת,‬
‫ומנומסת מאוד כלפי אחרים.‬

264
00:15:32,348 --> 00:15:36,310
‫לטאשה הרלינס, שישה בפברואר, 1991."‬

265
00:15:42,775 --> 00:15:44,443
‫מה דעתך על השיר הזה, שייניז?‬

266
00:15:47,655 --> 00:15:49,865
‫מה דעתי על השיר? זו היא.‬

267
00:15:50,908 --> 00:15:53,369
‫זה כל מה שאמרתי עכשיו.‬

268
00:15:53,452 --> 00:15:54,578
‫זו הבה…‬

269
00:15:55,746 --> 00:15:57,748
‫זו הבהרה של מה שבדיוק…‬

270
00:15:58,999 --> 00:15:59,917
‫אמרתי.‬

271
00:16:01,335 --> 00:16:02,753
‫את יודעת, מי שהיא הייתה.‬

272
00:16:04,713 --> 00:16:07,841
‫זה השיר הזה. הוא הבהרה.‬

273
00:16:10,469 --> 00:16:12,262
‫ולא קראתי את השיר הזה…‬

274
00:16:13,013 --> 00:16:16,183
‫כל כך הרבה זמן, שאפילו שכחתי ש…‬

275
00:16:16,266 --> 00:16:18,978
‫את יודעת, שהוא התקיים. שהוא היה פה.‬

276
00:16:19,061 --> 00:16:23,065
‫שכחתי לגמרי שהיא כתבה אותו.‬

277
00:16:23,649 --> 00:16:24,984
‫אנשים לא יודעים את זה.‬

278
00:16:25,526 --> 00:16:28,821
‫הם רק יודעים שהיא הייתה נערה שחורה צעירה‬

279
00:16:29,571 --> 00:16:31,740
‫בשווי 1.79 דולר.‬

280
00:16:31,824 --> 00:16:34,743
‫הם לא יודעים מי היא הייתה כאדם.‬

281
00:16:34,827 --> 00:16:35,703
‫הם לא יודעים.‬

282
00:16:37,329 --> 00:16:41,166
‫תמיד אזכור חלק מהשיחות שלנו.‬

283
00:16:41,250 --> 00:16:44,962
‫אני אשכח חלק מהן,‬
‫אבל אני עושה כמיטב יכולתי להיאחז בהן.‬

284
00:16:45,045 --> 00:16:48,507
‫הדחקתי והרחקתי ממני כל כך הרבה‬
‫כי כאב לי‬

285
00:16:48,590 --> 00:16:51,593
‫לראות את אחת מחברותיי הטובות‬
‫עוזבת בטרם עת.‬

286
00:16:52,928 --> 00:16:54,304
‫היא הייתה אדם אוהב.‬

287
00:16:54,847 --> 00:16:58,976
‫אני עדיין מעריכה אותה על מי שהייתה אז.‬

288
00:17:01,854 --> 00:17:03,814
‫היא הייתה מודעת לצבע העור שלה‬

289
00:17:04,523 --> 00:17:05,482
‫וקיבלה אותו.‬

290
00:17:06,650 --> 00:17:07,693
‫"אנחנו מלכות."‬

291
00:17:07,776 --> 00:17:10,029
‫"אני לא מלכה, אין לי כתר על הראש."‬

292
00:17:10,112 --> 00:17:12,614
‫היא אמרה, "לא, מטומטמת. אנחנו מלכות.‬

293
00:17:12,698 --> 00:17:15,325
‫יתייחסו אלינו כאילו אנחנו מלכות‬

294
00:17:15,409 --> 00:17:17,453
‫רק אם נתנהל ככאלה.‬

295
00:17:17,536 --> 00:17:20,330
‫אין דבר שלא אוכל לעשות‬
‫אם אחליט שזו המטרה שלי.‬

296
00:17:21,331 --> 00:17:23,834
‫אימא שלי אמרה לי את זה,‬
‫אז אני מאמינה בזה."‬

297
00:17:25,002 --> 00:17:26,503
‫וזה היה הכוח שהניע אותה.‬

298
00:17:27,796 --> 00:17:29,173
‫זה מה שנתן לה כוח להמשיך.‬

299
00:17:29,673 --> 00:17:31,133
‫את כל כך חזקה.‬

300
00:17:31,216 --> 00:17:32,843
‫מאיפה הכוח הזה הגיע?‬

301
00:17:34,219 --> 00:17:37,347
‫ושוב, אנחנו ילדות.‬

302
00:17:43,437 --> 00:17:45,731
‫- ב־16 במרץ, 1991,‬
‫לטאשה הרלינס בת ה־15 נהרגה -‬

303
00:17:45,814 --> 00:17:48,734
‫- על ידי סון ג'ה דו ב"אמפייר ליקר"‬
‫בסאות' סנטרל לוס אנג'לס -‬

304
00:17:48,817 --> 00:17:51,653
‫- דו, שהאשימה את לטאשה‬
‫בהאשמת השווא של גניבת מיץ תפוזים, -‬

305
00:17:51,737 --> 00:17:52,571
‫- ירתה בעורפה. -‬

306
00:17:52,654 --> 00:17:54,782
‫- לטאשה מתה כשבידה שני דולר‬
‫עבור מיץ התפוזים. -‬

307
00:17:54,865 --> 00:17:57,076
‫- דו נמצאה אשמה‬
‫בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת. -‬

308
00:17:57,159 --> 00:17:58,660
‫- השופטת ג'ויס קרלין הטילה עליה -‬

309
00:17:58,744 --> 00:18:01,205
‫- מאסר על תנאי,‬
‫400 שעות עבודות שירות, וקנס 500 דולר -‬

310
00:18:01,288 --> 00:18:02,331
‫- לא הוטל עליה מאסר. -‬

311
00:18:02,414 --> 00:18:05,167
‫- מותה של לטאשה הפך‬
‫לאחד מהזרזים המרכזיים למהומות 1992. -‬

312
00:18:05,250 --> 00:18:06,919
‫- דודתה של לטאשה, דניס הרלינס, -‬

313
00:18:07,002 --> 00:18:09,463
‫- נלחמה ללא לאות‬
‫להשגת צדק ולהנצחתה של אחייניתה. -‬

314
00:18:09,546 --> 00:18:11,048
‫- זמן קצר לאחר מותה של לטאשה, -‬

315
00:18:11,131 --> 00:18:13,592
‫- דניס ייסדה את‬
‫"מועצת הצדק ע"ש לטאשה הרלינס". -‬

316
00:18:13,675 --> 00:18:15,761
‫- דניס הרלינס‬
‫2018־1963 -‬

317
00:18:15,844 --> 00:18:18,555
‫- כעת, בת דודתה של לטאשה, שייניז,‬
‫וחברת ילדותה, טיי, -‬

318
00:18:18,639 --> 00:18:21,475
‫- מתכננות לייסד ארגון משלהן‬
‫ בסאות' סנטרל לוס אנג'לס. -‬

319
00:18:21,558 --> 00:18:23,519
‫- מרכז קהילתי לנוער לזכרה של לטאשה. -‬

320
00:18:23,602 --> 00:18:25,938
‫- לשייניז, טיי וטאשה -‬

321
00:18:58,846 --> 00:19:01,390
‫תרגום כתוביות: אדוה לנציאנו‬